הקורונה יצרה תהליך הפוך מן הסער הערבי, בעיקר בלבנט. בעוד שבסער הערבי המדינה התפרקה לטובת המיליציות, כעת נוכח הצורך להיאבק בקורונה, המדינה החזירה לעצמה את כבודה כי רק בכלים ממלכתיים ניתן לרכז את המאמצים להילחם במגפה.
בעוד שבמדינה כמו ירדן, האחריות של המדינה לטפל במשבר היא מובנת מאליה, הרי במדינות כמו לבנון וברשות הפלסטינית אין זה כך, כי לבנון והרשות הפלסטינית הן ישויות "מוקאוומה" "התנגדות", כלומר: הן מנוהלות בידי מיליציות: חיזבאללה בלבנון, ופתח בגדה.
הבעיה של חיזבאללה בלבנון היא שהמדינה פושטת רגל באופן רשמי, והמדינות שיכולות לסייע ללבנון לא מוכנות לסייע לה כל עוד חיזבאללה הוא המיליציה המנהיגה את לבנון.
הפת"ח שהיא המיליציה המנהיגה את הגדה לא יכולה להכיל ששרי הממשלה המקצועיים מובילים את המאבק בקורונה, ולכן הפת"ח דוחף את עצמו כמי שמוביל את המאבק במגפה.
יתכן שגם שיקול זה עומד מאחורי פעילויות נוספות של הארגונים האלה. אפשר שחיזבאללה יזם את האירוע בגבול הצפון גם כדי להזכיר לכולם שגם בימי קורונה לא "הממשלה" מנהיגה את לבנון, אלא "ההתנגדות", כלומר המיליציה החמושה, וכך גם בגדה, יתכן שבאמצעות הפיגוע במעלה אדומים הפת"ח ואירגוני הטרור האחרים מזכירים לנו שאיש לא יטעה, כשהמיליציות ולא "הממשלה" הם בעלי הבית ברשות הפלסטינית.
