בעקבות ההחלטה על סיום מבצע "עופרת יצוקה", נראה כי ישראל השיגה הישגים בתחום ההרתעה ובהפעלת הכוח היבשתי. מנגד, ישראל עדיין רחוקה מהסדר שיבטיח שחמאס לא יבנה את כוחו מחדש ולא הובטחה חזרתו של גלעד שליט.
ממשלת החליטה אתמול על הפסקת אש לאחר שלושה שבועות של לחימה ברצועת עזה. השאלה היא מה הושג ומה עדיין לא. נראה כי יש לפחות שני הישגים של ממש למבצע: ההישג החשוב ביותר הוא שהפלשתינים, ולא רק הם, מבינים כי אם ישראל חשה נפגעת ללא הצדקה ולאורך זמן – היא מגיבה באופן חריף ולא פרופורציונלי.
ההישג השני נוגע להפעלת הכוח היבשתי במבצע. לאחר מלחמת לבנון, נדמה היה שלישראל אין לא יכולת ולא נחישות להפעיל כוח יבשתי, והיא מעדיפה להסתפק בכוח אווירי כדי להסתכן פחות ולהימנע מקרבות פנים אל פנים. לא עוד. ברור שלצה"ל יש יכולת כזו וכי המנהיגים לא יימנעו מהפעלתה בעת הצורך.
לעומת ההישגים, יש שני יעדים שישראל רחוקה מהם ככל הנראה. ראשית, אין שום הסכמה או סידור המבטיחים כי חמאס לא יבנה את כוחו מחדש. ישראל תישאר תלויה כבעבר ברצונה הטוב של מצרים, ולזו יש אינטרסים שונים משל ישראל. התוספת שנחגגה בחתימה בין שרת החוץ למזכירת המדינה בוושינגטון היא בבחינת לעג לרש וחסרת כל חשיבות מעשית.
היעד השני הוא חשוב ביותר מבחינה מוסרית: ככל הנראה, לא הובטחה חזרתו של גלעד שליט, ומרגע שתחל הפסקת האש לא יהיה לחמאס שום אינטרס לשחררו. זו בושה לצה"ל מפקדיו ולוחמיו ולמדינה בכלל. כך אסור היה לסיים את הלחימה.
מאמר זה פורסם לראשונה ב"ישראל היום".
1. לא מצליח להבין מה קורה כאן
HVUSH (18/01/2009 10:36:01)
2. אם אלו הם ההישגים אז
יהושפט עדיין לא מופגז (21/01/2009 11:02:58)
