כאשר נפגש ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, עם המשלחות הישראליות ערב החג הוא צוטט כמי שאמר "שיחזיר את המפתחות" ויפרק את הרשות. מזה זמן רב מכוון אבו מאזן את מדיניותו לכיוון של "אקזיט" רב רושם. לפיכך, כל הפרויקטים המדיניים שלו הם "במגרש הגדול": הסכם עם ישראל, קביעת עובדות של מדינה באו"ם, הצטרפות לאמנות הבינלאומיות וכו'. כעת הוא יוזם פיוס חדש עם חמאס. לא מזמן אמר אבו מאזן להנהגת פת"ח כי לא יסיים את תקופת מנהיגותו בבגידה. כלומר, הוא כבר הודיע כי הוא מבקש לפרוש, אבל להשאיר אחריו מורשת מרשימה.
אבל בחינה מעשית של האופציות האמיתיות שלו מחייבות את המסקנה כי בסופו של דבר, חוץ מהכרזות בומבסטיות כאלה או אחרות, שום שינוי של ממש לא יתחולל בשטח. פירוק הרשות הוא וויתור על נכסים בשטח ללא צורך אמיתי מבחינתו. להפך, אפילו ארגון פת"ח מתכנן את הרחבת המאבק בישראל, הן בצורה של "מאבק עממי" והן ברדיפת ישראל בטריבונלים הבינלאומיים – וזה בדיוק המהלך שפת"ח רוצה לקדם – והרי שוויתור על התשתית הממלכתית המאפשרת זאת לא תועיל, בלשון המעטה.
יתרה מזאת, גם החברות הכלכליות של הרשות הפלסטינית יקרסו ללא קשר עם קהילת העסקים הישראלית, והדבר יגרום להפסדים כלכליים כבדים לאינטרסים הכלליים הבסיסיים של הפלסטיניים.
ולבסוף, אין להנהגת אש"ף לאן ללכת. בנסיבות הנוכחיות של הסער הערבי, אין מקום בטוח יותר מרמאללה. ירדן בוודאי לא תראה את זה בעין יפה אם הנהגת אש"ף תעבור לגדה המזרחית, אחרי פירוק הרשות בגדה המערבית. היא תראה בכך משום קידום המולדת החלופית לפלסטינים על חשבון ירדן.
אם כך, יש לצפות להודעות מרשימות ואיומים "נוראיים"- אבל בשורה התחתונה לדעתנו – לא יקרה כלום.
הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
