מיד עם שובו מדיוני האו"ם לרמאללה יכנס אבו מאזן את כל הפורומים של הנהגת פתח כדי לדון איך ממשיכים. הנאום שלו באו"ם שרטט את ההמשך- הסלמה בכל מה שקשור במלחמה הדיפלומטית נגד ישראל בכל הרמות: באו"ם, בטריבונלים של האג, בסוכנויות האו"ם שהמגמה בהם תהיה להוציא את ישראל מתוכם, ורדיפת ישראל בפיפ"א. כל הפעילות הזאת מתכנסת לדצמבר – מיד אחרי הבחירות בארצות הברית. באותה תקופה צרפת אמורה לכנס את הוועידה הבינלאומית, והפלסטינים יגישו למועצת הביטחון את הצעת ההחלטה בעניין ההתנחלויות מתוך הנחה שהנשיא אובמה, משוחרר מנטל הבחירות, יותיר את מורשתו בהסרת הוטו האוטומטי להגן על ישראל באו"ם. כבר עכשיו כל עקרון הווטו נשחק מאוד, וזה אחד ההישגים החשובים של הפלסטינים.
מדיניות זאת שמה את כל הביצים בסל של הילארי קלינטון, מתוך תקווה שהיא תמשיך מן המקום שאובאמה סיים, אבל אם טראמפ ינצח, תיקלע הרשות הפלסטינית לסיחרור שלא ברור איך תצא ממנו.
למדיניות הזאת יש עוד בעיה – היא לא מקובלת על מדינות ערב הסוניות, והיא נשענת בעיקר על אירופה, המדינות הבלתי מזדהות, והתקווה שגם ארה"ב הבחירות תצטרף אליה.
היה מעניין לגלות כי העיתונות הסעודית, כמו א-שרק אל-אווסט, התעלמה לחלוטין מנאומו של אבו מאזן, ובכלל בדיווח על פגישותיה של המשלחת הסעודית באו"ם לא ראינו פגישה עם הפלסטינים.
בעוד הפלסטינים שמים את כל יהבם על אובמה וקלינטון, למדינות ערב קשה לשכוח את מה שנראה להם כבגידה בהם, ויש תחושה כי הם דווקא מעדיפים את טראמפ.
