שליחותו הנוכחית של ג'ורג' מיטשל שונה מקודמותיה בכך שבעוד שעד כה היה עסוק ב"קידום תהליך השלום", כעת הוא עסוק ב"הצלתו של אבו מאזן". קשה למצוא סימן וזכר ל"תהליך השלום". כרגע עמדת הפלסטינים היא שהם ידברו עם ישראל רק ב"שיחות קרבה", כלומר, שהמשלחות יגיעו לוושינגטון ושליח אמריקני יעבור בין החדרים במתכונת שיחות הקרבה בין ישראל לבין סוריה, שבהם התורכים היו מעבירי המסרים. חמור מזה, ארה"ב נמצאת עכשיו בקרב בלימה למנוע מאבו מאזן לפנות למועצת הביטחון בעניין דו"ח גולדסטון, מכיוון שפניה כזאת פירושה מעבר משלב תהליך שלום לשלב עימות דיפלומטי בין ישראל לרשות הפלסטינית.
ישראל נדרשת לעשות וויתורים למען אבו מאזן ויש חשש שהדבר ישפיע לרעה על העסקה לשחרורו של גלעד שליט. טוב ויפה שכולם רוצים להציל את אבו מאזן, אבל השאלה היא כמובן לשם מה. הסתבכויותיה של פרשת גולדסטון מוכיחה שיש בעיה עמוקה ביכולותיו של אבו מאזן להגיע להסדרים, מכיוון שהוא עלה נידף ברוח ונתון להשפעה גורפת של לחצי דעת קהל רגשניים. התרגיל של דחיית דו"ח גולדסטון בחצי שנה היה בעיקרו של דבר לטובת הפלסטינים, מכיוון שהוא נועד לאלץ את ישראל להיכנס למו"מ על הסדרי הקבע תחת הלחץ של גינוייה כמדינה מצורעת ופושעת מלחמה. אם אבו מאזן לא יכול להנפיק תרגיל כזה, כיצד יוכל להגיע לפשרה היסטורית של שלום עם ישראל?
