הממונה על מדיניות החוץ באיחוד האירופי, חאבייר סולאנה, אמר כי בהיעדר הסכם על פתרון הבעיה הפלסטינית, על האו"ם להכיר במדינה פלסטינית ולקבל את פלסטין לאו"ם. ההכרה הזאת, מפי מדינאי בשיעור קומתו של סולאנה, ממחישה את שורש הבעיה עם המדינאות האירופית – נאיביות קיצונית, והחלפת מאוויים עם מציאות.
הממונה על מדיניות החוץ באיחוד האירופי, חאבייר סולאנה, אמר ביום שבת (11 ביולי, 2009) כי בהיעדר הסכם על פתרון הבעיה הפלסטינית, על האו"ם להכיר במדינה פלסטינית ולקבל את פלסטין לאו"ם. ההכרה הזאת, מפי מדינאי בשיעור קומתו של סולאנה, הנחשב ידוע ובקי ברזי הבעיה הפלסטינית, ממחישה את שורש הבעיה עם המדינאות האירופית – נאיביות קיצונית, והחלפת מאוויים עם מציאות.
מה שסולאנה מציע הוא בעצם גרסה של המדינה הזמנית, או בגבולות זמניים – שלב במפת הדרכים שהפלסטינים דחו. מדוע הם דחו? מכיוון שעם הכרזת המדינה, אש"ף חייב להתבטל והפלסטינים מחויבים לעבור לפסים של התנהגות ממלכתית. נסיגת צה"ל מן הגדה תחשוף את ראשי המדינה הפלסטינית לאיומי טרור.
תוצאה אחרת של הרעיון הזה היא לחייב את המדינה הפלסטינית לצאת ל"מלחמת שחרור" כדי לשחרר את "האדמות הכבושות". במילים אחרות, חידוש האינתיפאדה נגד ישראל, כשהפעם מדובר בטרור לגיטימי של מלחמת שחרור נגד הכיבוש בחסות האו"ם. לא נראה כי אבו מאזן וההנהגה הנוכחית של אש"ף מוכנה לצאת להרפתקה הזאת, כאשר צה"ל מגן עליה מפני החמאס. גם אירופה עצמה, אחרי שתבין את הסכנה ברעיונותיו של סולאנה, לא תתמוך בהם.
הרשות הפלסטינית מעדיפה בשלב זה לשמור על מעמדה כ"שטח תחת כיבוש" על מנת "לשמר את המהפכה". נראה כי מירב הסיכויים הם שלאחר שיחת הטלפון שיקבל סולאנה מאבו מאזן, כל רעיון המדינה טרם זמנה ירד מעל הפרק.
