יחסי רמאללה ועזה ספגו בשבוע שעבר שתי מכות אשר דירדרו את יחסיהם המעורערים בלאו הכי למדרגת שפל נוספת: בעזה, הטיל חמאס מצור על משלחת ממשלת ההסכמה שמושבה ברמאללה, והכריח אותה לסיים את שליחותה בלי שבכלל התחילה אותה, ובאוניברסיטת ביר זית שמצפון לרמאללה נחלה רשימת הסטודנטים של פתח מפלה מול רשימת חמאס, שכבשה את רוב המושבים במועצת התלמידים. מעתה חמאס היא אשר תנהל את ענייני הסטודנטים.
פירוש הדבר הוא שחמאס לא רק מבצרת את מעמדה בעזה, ולא מאפשרת דריסת רגל לפתח, אלא היא גם שמה עין על הגדה וחותרת להשתלט גם עליה.
התגובות הראשוניות של פתח היו נזעמות. אבו מאזן ציווה לחקור את סיבות הכישלון בביר זית ולהביא לדין משמעתי את האשמים. אחר כך השתנתה נימת הדברים, ופתח התחיל לדבר בשבח הדמוקרטיה הפלסטינית, וקרא לחמאס לזנוח את הרובה, להתמסר לעבודה הדמוקרטית, ולהסכים לבחירות כלליות חדשות בשטחי הרשות.
לדיבורים בשבח הדמוקרטיה הפלסטינית יש עוד משמעות: הצעת ההחלטה להכרה במדינה הפלסטינית המונחת על שולחן מועצת הביטחון של האו"ם מדברת על "מדינה פלסטינית דמוקרטית" כלומר: הדמוקרטיה של הפלסטינים היא נדבך חשוב בדרך להכרה במדינה הפלסטינית, כאילו עוד מדינה מצטרפת למשפחת העמים הדמוקרטיים, בניגוד לישראל שהיא מדינת אפרטהייד שיש להחרימה.
פירוש הדבר, שלנוכח הכישלונות של הרשות הפלסטינית מול חמאס בעזה ובביר זית, היא מציעה לחמאס להשתלט על הגדה לא בפיגועים, אלא בבחירות.
