אחד הכישלונות הצורבים של ההסברה הישראלית היה במקרה של כבוד השופט גולדסטון, כאשר היא לא חשפה מבעוד מועד את עברו כשופט בימי האפרטהייד של דרום אפריקה. עכשיו אנו עומדים לפני התובעת של בית הדין הפלילי בהאג, פתוח בן-סודא, שגמרה אומר – לפי כל הסימנים – לחבל במעמדה ובשמה של ישראל בעולם.
ריאיון שהעניקה לרשת הטלוויזיה אל-ערבייה, חשף את צפונות נפשה של הגב' בן-סודא, כאשר הודיעה כי "האיסלאם, בוודאות, יסייע לה למלא את תפקידה, כי היא דת של שלום ותעניק לה את הכוח הפנימי, ואת היכולת ואת חוש הצדק."
ובכן, לא תרבות המערב, ולא ערכי הצדק האוניברסליים ינחו אותה – אלא ערכי האיסלאם.
מתוך דבריה אפשר להבין כי היא "נעולה" על ישראל מכמה סיבות, לא רק ערכי האיסלאם: היא מכירה בכך כי בית הדין עסק הרבה בענייני אפריקה- ומכאן שיש לגוון. היא גם רואה עצמה מגינת הנדכאים – שוב מוטיב איסלאמי – וכמובן הפלסטינים הם הנדכאים על פי ברית הירוק-אדום של אירופה.
כאשר נשאלה האם גם תעמיד לדין את נשיא תימן המודח, עלי עבדאללה סאלח, השיבה בשלילה, שהרי תימן לא חתומה על האמנה. זה לא מונע ממנה לרדוף את ישראל, שאף היא לא חתומה על האמנה.
מה שצריך להטריד את ארה"ב הם דבריה שגם חיסולם של ראשי אל-קאעידה, בן לאדן ואל-עוולקי, הם פשעים נגד האנושות. אם כך, גם הנשיא אובאמה חשוד כפושע מלחמה.
אם ישראל רוצה לפתוח במתקפה על הגב' התובעת, אין למהר, אבל כנראה לא תהיה בררה, הרי היא יכולה להיתלות בדבריה שכוונתה לחזק את אמינות בית הדין. הטלת ספק באמינותה של בן-סודא היא הדרך להילחם בה.
