הלינץ' שעשו פרחחים יהודים בעוברי אורח פלסטיניים בירושלים, לא רק מנוגד לערכי התרבות של העם היהודי ולאנושיות, אלא מהווה גם חבלה חמורה באינטרסים מהותיים של מדינת ישראל. תושבי מזרח ירושלים מרגישים בנוח בעיר המאוחדת – זה אינטרס ישראלי מן המעלה הראשונה, והוא איננו בבחינת מובן מאליו. מזרח ירושלים גדולה מכל עיר פלסטינית אחרת והעובדה שהפלסטינים במזרח ירושלים מעדיפים להיות עם מדינת ישראל ולא עם הרשות הפלסטינית הינה נכס אסטרטגי של ישראל. טעות היא לחשוב שמצב זה יציב, איננו ניתן לשינוי וילווה את ישראל לאורך זמן. מדובר במרקם עדין מאוד של יחסי פלסטינים-ישראלים, יהודים ומוסלמים, שחייבים לטפח אותו בזהירות, ברגישות ובטקט רב.
בישראל ישנם גורמים רבים הסבורים כי השקט המתמשך במזרח ירושלים הוא מובן מאליו. יש מעשים לא רגישים של חדירה יהודית לתוך שכונות ערביות באופן המעורר אי-שקט ותסיסה. אפשר לתאר מה היה קורה בכמה שכונות יהודיות אילו הייתה לתוכן חדירה פלסטינית, או אפילו חדירה יהודית שאיננה מתאימה להווי המיוחד של אותה שכונה. לפיכך, הקבוצות השונות בירושלים חייבות לכבד את המרחב הבטוח של שכונותיהן ולא להפר אותו.
דווקא עכשיו, כאשר נדרשים מאמצים גדולים לשמר את ההרמוניה בירושלים, מתחילה להתחולל תסיסה בתחומי הרשות הפלסטינית וזאת בגלל הקשיים הכלכליים הגוברים של הממשלה ברמאללה. כשם ש"באביב הערבי" קשיים כלכליים גרמו למהפכות, כך גם הקשיים הכלכליים הגוברים של הפלסטינים בתחומי הרשות הפלסטינית עלולים לערער את היציבות בגדה המערבית. דווקא עכשיו, כשהיציבות הפלסטינית הפנימית מתחילה להתערער, התפרצות פלסטינית במזרח ירושלים עלולה להסיט אנרגיות רבות נגד ישראל ושלטונה במזרח ירושלים תחת הכותרת "אל-אקצא בסכנה".
ישראל אינה יכולה לעבור לסדר היום על התנהגות חוליגנית של יהודים נגד הפלסטינים במזרח ירושלים, לא רק בגלל הפגיעה הקשה בערכי התרבות של העם היהודי אלא גם בגלל השמירה על האינטרסים החיוניים של ישראל בעיר ובמרחב.
