התופעה של מנהיגים ומשפיענים לא-יהודים שמכריזים בגלוי על עצמם כציונים מתרחבת, על רקע מלחמת המידע שמנהלות איראן, קטאר ורוסיה במערב. על רקע ערכים מתפוררים, פילוג בין-דורי ומלחמת תרבות במערב, יש צורך להקים ברית ציונית עולמית שתגן על יסודות עקרונות היסוד של הציוויליזציה המערבית – חירות קולקטיבית, ביטחון וחירות אישית.
בהקשר זה, התפתחה מגמה במערב, במיוחד בארצות הברית, של מנהיגים, משפיענים, אנשי דת ואינטלקטואלים, בעיקר נוצרים אוונגליסטים, שמזדהים בגלוי כציונים.
מהסנאטור טד קרוז, שגריר ארה"ב בישראל מייק האקבי, השדרן גלן בק והסופר הבריטי דאגלס מארי, ועד אישים מובילים ברשתות החברתיות כמו ברנדון טייטום, קולות בולטים רבים הכריזו בפומבי על נאמנות לא רק כתומכי ישראל, אלא גם כציונים מוכרים בעצמם.
שבועות הנאמנות הללו נושאים סיכונים. הם עוררו התקפות מהשמאל האמריקאי ומהימין האנטישמי. בראיון שנערך לאחרונה, איש התקשורת, טאקר קרלסון, תיאר ציונים לא-יהודים כ"וירוס מוחי". אך זו אינה מחלוקת פוליטית או תאולוגית; זהו מאבק על התודעה, ועל הזהות והאופי של הציוויליזציה המערבית.
בעולם שלאחר ה-7 באוקטובר, בעקבות זוועות חמאס וחטיפת מאות, שיצרו כאוס אזורי וגלובלי, המילה "ציונות" מובנת באופן אינסטינקטיבי כנושאת מטען פוליטי סוער, שמובילה להאשמות בקולוניאליזם, אפרטהייד ורצח עם. בהקשר החמור הזה, עבור נוצרים שמגדירים את עצמם כציונים, השתייכותם ותמיכתם חורגות הרבה מעבר להכרה בזכותה של ישראל להתקיים. במקום זאת, הם הכרזת התנגדות לשליטה אסלאמית אנטי-מערבית וזיהוי הציונות ככוח המוביל את המאבק העולמי נגד קריסת העולם החופשי.
הרגע הנוכחי קריטי. סקרים שנערכו בשנתיים האחרונות מצביעים על ירידה חדה בתמיכה המערבית בישראל, ואפילו בזכותה הבסיסית להתקיים, בקרב הדורות הצעירים. אך הירידה הזו משקפת גם סיפור רחב יותר: גם מדינות המערב מתחילות "לאבד" את ילדיהן.
איראן, קטאר ורוסיה חדרו לוואקום הבין-דורי המערבי שהתפשט בעשרים השנים האחרונות. האסלאמיסטים הבינו שהדרך לכיבוש העולם החופשי לא תושג בכוח, אלא במלחמת תפיסה שיטתית, ארוכת טווח וממומנת היטב להשפעה אסטרטגית. אסטרטגיית הלחימה הפוליטית הזו כוללת מימון אוניברסיטאות בארה"ב, השתלטות על ארגוני זכויות אדם, הקמת תנועות חברתיות מהשטח, גיוס משפיענים ברשתות החברתיות, ושימוש בכלים יקרים נוספים שמאפשרים להם להעמיק את אחיזתם במדינות המערב ולמשוך את הדור הצעיר לצידם. מה שהתחיל לאט ומתחת לפני השטח נחשף, במיוחד בשנתיים האחרונות, והותיר רבים המום בטענתו המעוותת: במלחמת התפיסה וההשפעה הזו, הציונות, כפי שלמדו לנסות, מסומנת כחטא הקדמון של המערב.
ציר ההשפעה החתרנית הזה אינו פועל בחלל ריק. הוא התחזק על ידי תנועות שמאל פרוגרסיביות, שגם הן ניסו לפרק את המערב מבפנים ולעצב אותו מחדש בדמותו הרדיקלית. זה מזכיר את המהפכה האסלאמית באיראן ב-1979, כאשר פעילי שמאל ומנהיגים דתיים התאחדו כדי להפיל את השאה ולהקים את משטר האייתוללה, שבסופו של דבר הפך וקבר את פעילי השמאל של "לוחמי החירות" של המהפכה.
מול הכוחות המכריעים הללו, מדינות המערב הביעו חוסר אונים משתק. זוהי תוצאה של שנים של תרבות מערבית מתנצלת מדי, העוסקת בביטול עצמי והאשמה קולקטיבית. משבר הזהות הזה הרחיק את המערב מערכיו, החליש את עמוד השדרה המוסרי והפוליטי שלו, וטשטש את חזונו.
במקביל למציאות הקשה המלאה באימה שעומדת בפני ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, מעבר לאוקיינוס האטלנטי, המאבק על המערב מתגבר ללא פיצוצי מטעני חבלה ברחובות, אך עם תחמושת מסוכנת לא פחות: שינוי התפיסה הציבורית ותפיסת מרכזי כוח ככל שמתרחשים שינויים דמוגרפיים.
במלחמה הזו, למערב יש דרך ברורה אחת לניצחון: להשתמש בדיוק באותם כלים שמופעלים נגדו: בניית מודעות ציבורית, לא רק דיפלומטיה ציבורית. פעילות אסטרטגית, נוכחות אגרסיבית מתמדת ברשתות החברתיות ובקמפוסים, בניית ארגונים שורשיים חדשים, והשקעה בחינוך.
כדי להתמודד עם הציר האסלאמיסטי והאנטי-מערבי, הממומן במאות מיליארדי דולרים על ידי מעצמות בראשות קטאר, טורקיה, סין והמשטר האיראני, נדרשת התגייסות מקיפה בברית מבוססת ערכים, תרבות ותודעה שתאחד את הכוחות המאמינים בעקרונות היהודיים-נוצריים המגנים על העולם החופשי.
המערב חייב להתעורר כעת.
כ-600 עד 700 מיליון נוצרים אוונגליסטים ברחבי העולם תומכים במדינת ישראל ובעם ישראל. אליהם מצטרפות קבוצות נוספות שמזדהות עם ערכים ציוניים. זהו כוח עולמי עוצמתי שמעטים באמת מבינים. הם לא רק "פרו-ישראל" בדעה; הם שותפים פעילים בהבנה שחיזוק ישראל פירושו העצמת המערב.
הקשר בין ישראל למערב קשור להיסטוריה פוליטית מודרנית. הברית בין הציונות היהודית לציונות הלא-יהודית הביאה להקמת מדינת ישראל.
לצד הרצל ובן-גוריון עמדו מנהיגים נוצרים והוגים מערביים: לורד בלפור, וינסטון צ'רצ'יל, לויד ג'ורג', הגנרל אורד וינגייט והנשיא הארי טרומן. הם ראו בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל לא רק צדק לעם היהודי, אלא גם כהגנה על יסודות הציוויליזציה המערבית. הם אימצו את הרעיון שהריבונות היהודית בארץ ישראל היא סימן לעוצמה המתמשכת של זכות הריבונות של מדינות המערב.
היום, אותה דחיפות לעתיד המערב דורשת ברית ציונית עולמית חזקה המונעת מאמונה, זהות וחירות. מול הברית האנטי-מערבית של טהראן, דוחה ומוסקבה, יש הבנה גוברת במעגלים בינלאומיים שישראל אינה "הבעיה של המערב"; היא הפתרון שלו בקו הראשון של החזית.
הברית הציונית העולמית מכירה באמת המהדהדת הזו. אם המערב יישאר רגוע מול מתקפה משולבת עולמית אסלאמית ושמאל קיצוני, ו"שנאת ציון" גוברת בחוגים שמרניים מסוימים, זה עלול להוביל לקריסה. קריסה לתהום מוסרית, אסטרטגית וביטחונית.
זה רגע של חשבון נפש שמציב בפנינו בחירה בינארית במאבק ההיסטורי האפי על עתיד הציוויליזציה המערבית.
