ביטול אירועי כה מתוקשר מצריך מתקפת-נגד הסברתית מידית מצד ישראל והעולם היהודי. מה שלמרבה הצער הצליח להפחיד את מר מסי ועוד כדורגלנים ארגנטינים הוא ערבוביה של שקרים ואיומי מוות על שחקנים. כך הוא ה-BDS בכללותו: ארסנל של הפחדות והשמצות בלבוש של צדק מדומה היורה לכל כיוון במקצועיות קשוחה ובמימון שברובו אירופי.
המשחק הידידותי בין נבחרות כדורגל ארגנטינה וישראל היה אמור להוות לא יותר מזה: ידידות וספורט.
אלה מילות גנאי עבור המנהיגים הפלסטינים, הנוטים להתמקד בהרס הזולת במקום בבניית העם המסכן שלהם. הם היו יכולים לנצל את הביקור כדי להזמין את נבחרת ארגנטינה להופיע בשטחם, אילו מטרתם הייתה ספורטיבית ולא נזק על ישראל ותו לו.
הרי מי שעמד בראש המאמץ לביטול הוא לא פחות מטרוריסט מורשע כמו ג'בריל רג'וב. הברנש הזה רצח אנשים במו ידיו, התפאר בעינוי והרצח של הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן, וכינה "געזנית" לכל בקשה לערוך טקס לזכרם.
רג'וב, שב-1985 שוחרר מהכלא עם עוד 1500 מחבלים בשל אחת מהחלפות השבויים, איים על מסי באלימות מילולית הראויה למאפיונר ולא לראש אגודת ספורט. לגבי מסי והפחד שלו אל למתוח ביקורת: כדי לקבל בשלווה את פטפטת הדמים של המחרימים אתה צריך להיות ישראלי.
אך יש עוד שחקן בנבחרת שלא התבטא במונחי פחד אלא בצידוד עם החרם על ישראל. גונסאלו היגוואין הצהיר שהביטול "היה הדבר הנכון". נשאלת השאלה מדוע לשלול את הלגיטימיות של מדינה אחת מתוך מאתיים הוא דבר נכון.
היודופוביה -שנאת היהודים בת האלפיים שנה ועוד, המכונה במילה המטעה "אנטישמיות"- היא תופעה שאירופה מייצאת לעולם במידות הצלחה שונות. בימינו היא מתקיפה פחות את האזרח היהודי או את קהילתו, ויותר את מדינת היהודים.
אולי לא במקרה, דווקא השחקן שהתבטא נגד ישראל הוא הצרפתי שבנבחרת.
הביטול של הנבחרת הארגנטינאית איננו הראשון שאנו סופגים, ואיננו מחדש בניסיון המתמיד להכפישנו. אך הוא הזדמנות לפתוח בהסרת תחפושת הצדקנות של המחרימים ולהציגם כמי שהם: טרוריסטים המומחים באיומי רצח, אפילו על ספורטאים אלופי עולם שרק מבקשים ידידות.
- גוסטבו פרדניק, סופר ומחבר הספר "יודופוביה" ורב המכר שחשף את הקשר האיראני-ארגנטיני לפיצוץ בניין הקהילה היהודית בארגנטינה
