המלחמה הנוכחית באיראן בהחלט יצרה כמה שותפויות היסטוריות מוזרות. אחד מהקשרים המוזרים הללו הועלה על ידי ופא, הפה הרשמי של הרשות הפלסטינית ויו"ר החברה, מחמוד עבאס. לפי סוכנות הידיעות הפלסטינית WAFA, עבאס יצר קשר עם יורש העצר של מדינת כווית, השייח' סבאח חאלד אל-חמד אל-סבאח.1
בשיחה, עבאס איחל "למדינת כווית ולעם שלה, האחים של הפלסטינים, ביטחון ויציבות מתמשכים" וגינה את ההתקפות האיראניות נגד כווית. עבאס גם "הביע את הסולידריות המלאה של העם הפלסטיני עם העם הכוויתי," ו"הערכתו לכווית על עמדותיה הבלתי מתפשרות בתמיכה בעם הפלסטיני, תוך שהוא משבח את יחסי האחווה החזקים ביניהם".
הקריאה היא ביטוי של חנפנות צינית ממספר סיבות.
בעוד עבאס מגנה את התקיפות האיראניות על כווית, הוא מקווה ומתפלל שהכוויתים שכחו את התמיכה הגלויה של המנהיג ההיסטורי הפלסטיני, יאסר ערפאת, בסדאם חוסיין ובפלישתו העיראקית לכווית ב-1990.
במקביל, תוך שהוא מתלהב מה"תמיכה הבלתי מתפשרת" של כווית ו"יחסי האווחה" של כווית, עבאס גם מנסה להסתיר את העובדה שבתגובה לתמיכת ערפאת בחוסיין, הכוויתים השמידו את האוכלוסייה הפלסטינית בכווית ממספר של כ-400,000-450,000 לבסך הכל כ-10,000-22,000 איש.2 לאחר הטיהור, אפילו בניו יורק טיימס פורסם מאמר שבו נטען כי "פלסטינים בכווית מתמודדים עם רחשי חשדנות ואף שליחה לגלות אפשרית".
למרות שההנהגה הפלסטינית והכוויתים הסדירו את יחסיהם מחדש והשלימו לאחר מותו של ערפאת ב-2004, ולמרות שהכוויתים אף הפכו לתורמים רשמיים של הרשות הפלסטינית, הפלסטינים המגורשים מעולם לא שבו לכווית. עם זאת, מאז נקודת השפל הזו של שנות ה-90, מחקרים עדכניים טוענים כי ישנם כ-100,000 פלסטינים בלבד החיים בכווית.
למרות "יחסי האחווה" בין כווית לפלסטינים, הפלסטינים בכווית מתמודדים עם אפליה מוסדית ומושרשת. במשך עשרות שנים, פלסטינים נמנעו מלעסוק במקצועות רבים בכווית, כגון הוראה.3 גברים פלסטינים שחיו בכווית נמנעו מלהביא את נשותיהם להצטרף אליהם לחיים שם.4 פלסטינים גם התמודדו עם הגבלות על גישה לשירותים בסיסיים, כולל שירותי בריאות ציבוריים וחינוך.5
