יושב ראש הרשות הפלסטינית (רש״פ), מחמוד עבאס, בוחן בימים אלה את גבולות הדמוקרטיה. לניסוי שהוא עורך יש מטרות שונות וקהל יעד מגוון, אך העיקרון המנחה נותר זהה: ברשות הפלסטינית הנשלטת בידי תנועת פתח של עבאס, תחת המטרייה של אש״ף הנשלט אף הוא בידי פתח, הדמוקרטיה, כפי שהיא מובנת בעולם המערבי, מתה. במקומה, עבאס הופך את הרש״פ לדמוקרטיה בסגנון קומוניסטי־סובייטי, שבה כולם רשאים להצביע, אך רק למפלגה אחת.
הבחירות המוניציפליות ברשות הפלסטינית
ב-25 באפריל 2026 אמורה הרש״פ לקיים בחירות מוניציפליות. כהכנה לאירוע פרסם עבאס מספר “צוויים”, שהאחרון בהם יצא ב-27 בינואר 2026. מטרת הצו הייתה למנוע את השתתפותו בבחירות של חמאס, ארגון הטרור שתכנן וביצע את טבח 7 באוקטובר 2023. בעוד שמטרת הצו הייתה ללא ספק ראויה, האופן שבו בחר עבאס להשיג אותה היה מתועב.
במקום להצהיר בגלוי ובבירור כי ארגוני טרור המוגדרים כך בקהילה הבינלאומית, דוגמת חמאס, הג׳יהאד האסלאמי הפלסטיני (גא״פ) והחזית העממית לשחרור פלסטין, אשר כולם השתתפו בטבח 7 באוקטובר, אינם יכולים להשתתף בבחירות בשל היותם ארגוני טרור ג׳נוסיידיים, בחר עבאס בדרך אחרת.
בצו קבע עבאס כי ההשתתפות בבחירות תוגבל לרשימות ולמועמדים אשר “מחויבים לתוכנית [הפלטפורמה] של ארגון השחרור הפלסטיני, להתחייבויותיו הבינלאומיות ולהחלטות הלגיטימציה הבינלאומית”.
לפי תפיסתו של עבאס, מאחר שחמאס והג׳יהאד האסלאמי אינם מקבלים את ההגמוניה והשליטה של אש״ף, הדרישה שיישבעו אמונים לפלטפורמת אש״ף תדיר אותם מהבחירות.
יותר חורים מגבינה
בדומה לגבינה שווייצרית, לצו של עבאס יש יותר חורים מתוכן ממשי.
החור המרכזי בתוכניתו של עבאס הוא ההנחה חסרת הבסיס כי התחייבות לתוכנית אש״ף מהווה ערובה לדחיית הטרור. אמנם במסגרת הסכמי אוסלו העמיד אש״ף פנים כאילו הוא דוחה אלימות וטרור כאמצעי להשגת מטרותיו, אך מעשי שלושת העשורים האחרונים הוכיחו כי התחייבות זו הייתה ריקה לחלוטין.
במקום לשאוף לשלום, השתמש אש״ף ברש״פ ככלי להחרפת הסכסוך. בין היתר, באמצעות מערכת החינוך של הרש״פ, המוחדרת ומחנכת דורות של פלסטינים לשנוא את ישראל ואת הישראלים ולשאוף לחיסול המדינה ולהרג אזרחיה. מנגנוני התקשורת של הרש״פ משמשים להסתה לאלימות, טרור ורצח. רוצחים מחבלים וטרוריסטים אחרים אינם רק זוכים להאדרה, אלא גם מתוגמלים בתשלומי מזומן נדיבים במסגרת מדיניות “תשלום בעד רצח” הידועה לשמצה של אש״ף/הרש״פ.
אין מדובר בצירוף מקרים, אלא ביישום ישיר של “תוכנית השלבים” של אש״ף משנת 1974 להשמדת ישראל.¹
לפיכך, כאשר עבאס דורש כי רק רשימות ומועמדים המחויבים לתוכנית אש״ף יוכלו להשתתף בבחירות, אין בכך הצבת מגבלה מהותית על השתתפות טרוריסטים. להיפך, באמצעות שפה עמומה, עבאס למעשה קורץ לחמאס וליתר ארגוני הטרור, ומאותת להם כי יוכלו להצהיר הצהרה ריקה מתוכן מבלי לוותר על יעדיהם הג׳נוסיידיים.
יתרה מזאת, כדי לעקוף את תוכניתו של עבאס, חמאס והג׳יהאד האסלאמי יכולים פשוט “לשחק את המשחק” ולהתחייב כנדרש, ביודעם שאין כל מנגנון שיאכוף את מימוש ההתחייבות בפועל.
חמור לא פחות: בעוד שחמאס והג׳יהאד האסלאמי עשויים להידרש להעמיד פנים שהם מקבלים את דומיננטיות אש״ף, החזית העממית לשחרור פלסטין, ארגון טרור רצחני בפני עצמו, שתמיד דחה את הסכמי אוסלו ושולל בגלוי את זכות קיומה של ישראל, נותרת עד היום חברה באש״ף ותורשה להשתתף בבחירות ללא כל הצגה או העמדת פנים.
בלון הניסוי של עבאס להולכת העולם שולל
הסיבה לכך שעבאס והרש״פ עושים עניין כה גדול מהגבלת ההשתתפות בבחירות המוניציפליות להסכמה לדומיננטיות אש״ף ברורה למדי, גם אם לא נאמרת במפורש. כחלק מהתחייבויותיו לנשיא צרפת עמנואל מקרון, ובתמורה להכרה צרפתית ב“מדינת פלסטין” שאינה קיימת, הבטיח עבאס כי הבחירות הכלליות ברש״פ שיזם “יהיו כוללות ופתוחות, ויתבססו על חקיקת מפלגות חדשה, אך ורק לכוחות פוליטיים ולמועמדים המקבלים באופן ברור את הפלטפורמה הפוליטית של אש״ף…”²
באמצעות יישום התחייבות זו כבר עתה, כהכנה לבחירות המוניציפליות, מנסה עבאס להוכיח את כוונותיו ולהדגים כיצד ההגבלה הרופפת שהטיל על ההשתתפות אכן “מדירה” את חמאס.
עבאס מקווה כי הקהילה הבינלאומית כולה תתעלם מהעובדה שחמאס, אף שהשתתף בבחירות הכלליות ברש״פ בשנת 2006, כלל לא השתתף בבחירות המוניציפליות של הרש״פ. למעשה, חמאס לא רק החרים באופן פעיל את הבחירות המוניציפליות ב-2017 וב-2021, אלא אף מנע את קיומן ברצועת עזה.
למרות מציאות זו, עבאס ללא ספק יצביע על “הצלחת” ההגבלה החדשה במניעת השתתפות חמאס, ביודעו כי עיוורי הרצון, כגון מקרון ומנהיגים נוספים שנפלו כבר בעבר בשקריו, ייפלו שוב קורבן לזריזות ידיו הפוליטית.
עבאס מאתגר ישירות את סמכותו של הנשיא טראמפ
תוכניתו של הנשיא טראמפ, בת 20 הסעיפים, “תוכנית כוללת לסיום הסכסוך בעזה”, שהוצגה לראשונה ב-29 בספטמבר 2025, אומצה על ידי מועצת הביטחון של האו״ם ב-17 בנובמבר 2025. ³
בתוכנית נקבע כי רצועת עזה תנוהל בידי “מועצת השלום” ומוסדותיה “עד אשר הרשות הפלסטינית תשלים לשביעות רצון תוכנית רפורמות מקיפה, כפי שהוגדרה בהצעות שונות, לרבות תוכנית השלום של הנשיא טראמפ משנת 2020 וההצעה הסעודית-צרפתית, ותוכל לשוב וליטול שליטה בעזה באופן בטוח ויעיל”.⁴
בעוד שתוכנית טראמפ הבהירה באופן חד-משמעי כי לרש״פ לא תהיה כל סמכות שלטונית ברצועת עזה עד להשלמת רפורמה מקיפה, החלטות ומסמכי הרש״פ⁵ שארגנו את הבחירות, ואשר אומצו ב-6 בינואר 2026, ציינו בכל זאת כי הבחירות המוניציפליות יכללו גם את “נפת צפון עזה”, “נפת עזה”, “נפת דיר אל-בלח”, “נפת ח׳אן יונס” ו“נפת רפיח”.
מיותר לציין כי החלטות אלו עומדות, לכל הפחות, בסתירה ישירה לתוכנית טראמפ, ויש לראות בהן, ביתר דיוק, אתגר ישיר שמציבים עבאס, ראש ממשלת הרש״פ מוחמד מוסטפא ושר השלטון המקומי של הרש״פ, ד״ר המהנדס סמי חיג׳אווי, לסמכותו של הנשיא טראמפ.
המלצות מדיניות
כחלק מהרפורמות המקיפות הנדרשות, וכדי למנוע את השתתפותם של טרוריסטים בכל בחירות ברש״פ, יש לחייב את הרש״פ לאמץ חקיקה האוסרת רישום של מועמדים או מפלגות אשר “מבצעים או מקדמים גזענות” או אשר “פועלים למימוש יעדיהם באמצעים בלתי חוקיים או בלתי דמוקרטיים”.
אלו הן ההתחייבויות שאש״ף כבר קיבל על עצמו במסגרת הסכמי אוסלו,⁶ אך מעולם לא יישם. האחריות לוודא שמועמדים או מפלגות אכן עומדים בדרישות אלו אינה יכולה להינתן, לפחות בשלב הראשון, לגופים של הרש״פ, שכן הדבר דומה, פשוטו כמשמעו, להפקדת השמנת בידי החתול, או ליתר דיוק: לאפשר לג׳יהאדיסט ג׳נוסיידי לקבוע מהו טרור.
