הקלישאות הישנות אינן חלות עוד על יחסי ארה"ב-ישראל. הגיע הזמן להפסיק לדבר על כך שארה"ב "פועלת לטובת האינטרסים של ישראל" או לטעון ש"נתניהו מקבל הוראות מטראמפ". מערכת היחסים התקדמה מעבר לנוסחאות המיושנות הללו. מה שאנו עדים לו כעת הוא תיאום אינטרסים אמיתי – שותפות הבנויה לא על תלות, אלא על מטרה משותפת. שלום.
אסטרטגיה מתפתחת זו היא מורכבת וארוכת טווח, ודורשת סבלנות וראייה רחבה יותר של השינוי האזורי המתחולל. הדיווחים על כך שישראל חייבת לקבל אישור אמריקאי לפני שתפעל צבאית בעזה הם שקריים; במציאות, שתי המדינות מכירות באותם איומים ולעתים קרובות פועלות על פי מטרות חופפות.
המסגרת החדשה כוללת 24 מדינות, חלקן אינן ידידותיות באופן מסורתי לישראל, אך כולן מכירות בכך שעידן הטרור בהנהגת חמאס חייב להסתיים. ארצות הברית וישראל מאוחדות בחתירה לסדר שלאחר עזה שיכניס את סעודיה ואפילו שחקנים מרוחקים כמו אינדונזיה תחת חזון מורחב של הסכמי אברהם.
מצרים התגלתה כשותפה מרכזית, המאזנת את שאיפותיה של טורקיה ומסייעת לקדם את המאמצים ההומניטריים וההתאוששות, כולל החזרת שרידי בני הערובה לקבורה מכובדת.
הדיפלומטיה הסבלנית של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בכך שאפשר לקהיר לקחת תפקיד מוביל מסמנת אמון מחושב בשיתוף פעולה אזורי, ולא חולשה.
בינתיים, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ חידש את השפעתו, דרש את החזרתם המיידית של 13 בני הערובה הישראלים הנותרים והזהיר את חמאס מפני השלכות חמורות לכל עיכוב נוסף. עמדתו משקפת לא רק פוליטיקה אלא עיקרון של כבוד – הצבת בהירות מוסרית לפני נוחות דיפלומטית.
קווי המתאר של השלב השני של תוכנית טראמפ כבר גלויים: פירוק חמאס מנשקו, סילוק מנהיגותו והתחלת שיקום תחת "כוח ייצוב" מתואם על ידי ארה"ב בהובלת מצרים ובפיקוחו של ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר. מדינות ערב המתונות מוכנות לממן את שיקום עזה, אבל רק לאחר שחמאס ייעלם.
טורקיה וקטאר ממשיכות להיות שחקניות משבשות. חלוקת דגלי טורקיה על ידי ארדואן ברחבי עזה תחת דגל האחים המוסלמים מדגישה את עוינותו לישראל ואת שאיפותיו האזוריות. האתגרים הללו יבחנו הן את הזהירות של נתניהו והן את חזונו של טראמפ.
ובכל זאת, הדרך קדימה ברורה. האמנה האזורית החדשה תישען על חמישה עמודי תווך: החזרת כל בני הערובה, פינוי הנשק, גירוש חמאס, כיבוד גבול הביטחון ודה-רדיקליזציה ארוכת טווח.
על כף המאזניים מונחת יצירתו של מזרח תיכון חדש המעוצב על ידי אינטרסים ביטחוניים משותפים ולא על ידי מחלוקות אידיאולוגיות – המונעות על ידי השאפתנות העצומה של טראמפ והפטריוטיות האיתנה של נתניהו, שיחד מתווים מסלול שמעטים יכלו לדמיין רק לפני שנה.
הקריטריונים הישנים נעלמו. מה שמחליף אותם הוא הבנה פרגמטית שהושגה בעמל רב: שלום באמצעות כוח, שיתוף פעולה אזורי באמצעות בהירות והתקדמות באמצעות סבלנות.
מאמר זה הופיע במקור ב-JNS.org ב-26 באוקטובר 2025.
