כמעט תשעה חודשים לאחר שלבנון וישראל הסכימו להפסקת אש שסיימה שנה סוערת של סכסוך – שבמהלכה נחל חיזבאללה תבוסה מוחצת בידי ישראל – המחיר היה הרסני. יותר מ-70 אחוזים מארסנל הטילים והתשתיות הצבאיות של חזבאללה (כולל מחסני נשק, תעשייה צבאית, עמדות מבוצרות ומנהרות) הושמדו. מתוך 29 הכפרים בעלי הרוב השיעי לאורך הגבול עם ישראל ששימשו את חיזבאללה כעמדות חזית מבוצרות, 22 נהרסו וגרמו לעקירתם של יותר מ-100,000 תושבים שנאלצו לברוח ולחפש מקלט הרחק משדה הקרב.
עם זאת, המכה הקשה ביותר של ישראל הגיעה עם הפגיעה בהנהגת חיזבאללה. מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה, יורשו המיועד, רוב המפקדים הבכירים של חזבאללה ואלפי לוחמים נהרגו. יותר מ-5,000 לוחמים נהרגו, ואלפים נוספים נפצעו. בלית ברירה, הסכים חזבאללה לתנאי הפסקת האש כפי שבאו לידי ביטוי בהחלטת מועצת הביטחון 1701, שקבעה את פירוק המיליציה מנשקה והעברת ארסנל הנשק שלה לידי המדינה הלבנונית, כפי שעשו מיליציות אחרות לאחר הסכם טאיף מ-1989 שסיים את מלחמת האזרחים בלבנון.
ואולם, הסכמת חיזבאללה להתפרק מנשקו הייתה רק טקטיקה של עיכוב. מנהיגיה האמינו שהמדינה הלבנונית לעולם לא תוכל לאכוף אותה, לאור הדומיננטיות של חיזבאללה. הם טעו כאשר כנגד כל הסיכויים נבחר הגנרל ג'וזף עאון לנשיא ב-9 בינואר 2025, ולאחר מכן מונה השופט הסוני נוואף סלאם לראש הממשלה. גם בחיזבאללה לא הייתה הבחירה שלו; שניהם נתמכו על ידי ארצות הברית וצרפת.
מאז נובמבר 2024 לוחצת ארצות הברית על לבנון לקבל החלטה על פירוק חיזבאללה מנשקו, ולהתנות את הסרת הסנקציות ומתן סיוע כלכלי בציות לחוק. וושינגטון גם שמה לה למטרה לעודד את מדינות המפרץ ללכת בעקבותיה באמצעות סיוע כספי. ארה"ב ראתה בעון את הדמות הנכונה לבצע רפורמה בלבנון ולפרק את "המיני-מדינה" שאיראן בנתה באמצעות חיזבאללה מאז 1982 – עם רשתות כלכליות, חברתיות, רפואיות, חינוכיות ובנקאות משלה.
לאחר מותם של נסראללה ויורשו האשם ספי א-דין, מינתה איראן את נעים קאסם למנהיג החדש של חזבאללה. הוא קיבל את התואר נציגו היחיד של איתאללה עלי חמינאי. משימתו הייתה ברורה: לפעול בחסות פוליטית של נביה ברי, ראש תנועת אמל השיעית ויו"ר הפרלמנט, תוך התמקדות בארגון מחדש של חיזבאללה והכנתו לעימות הבא.
ראוי לציין כי חיזבאללה, הגורם המרכזי לכאורה באסטרטגיה האיראנית נגד ישראל, לא זכה לתמיכה מטהראן במהלך העימות עם ישראל. גם במלחמת 12 הימים ביוני בין ישראל לאיראן, חיזבאללה לא נקרא להסיט את האש הישראלית. העדיפות של הארגון הייתה להתאושש מהפסדיו ולהמציא את עצמו מחדש, במיוחד על רקע השינויים הגיאופוליטיים בסוריה, שם הופל בשאר אל-אסד והוחלף במשטר סוני, אנטי-איראני ואנטי-חיזבאללה.
עם זאת, ביוני 2025 הבינה איראן כי תחת לחץ אמריקאי, פירוק חיזבאללה מנשק הנשק הופך לאפשרות ממשית. טהראן החליטה להתערב. עלי אכבר ולאיתי, יועצו הבכיר של איתאללה ח'אמנהאי, הצהיר ב-10 באוגוסט כי איראן "מתנגדת נחרצות" לפירוק חזבאללה מנשקו ותיאר את החלטת ממשלת לבנון כ"חלום שלא יתגשם" וכמדיניות המוכתבת על ידי ארה"ב וישראל. הוא הדגיש, כי איראן תמשיך לתמוך "בעם הלבנוני ובהתנגדות". חיזבאללה דחה גם הוא את תוכנית הממשלה וכינה את פירוק הנשק "חטא חמור". ולאיתי הוסיף ואמר כי לאיראן "כבר יש אל-ג'ולאני אחד והיא אינה זקוקה לאחר", בהתייחסו לעמדתו האנטי-איראנית של הנשיא ג'וזף עון.
בעקבות הצהרתו של ולאיתי הגיע ביקור פתאומי של שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, ב-3 ביוני. עראקצ'י תיאר את פירוק הנשק כ"עניין לבנוני פנימי", חזר על תמיכתה הבלתי מסויגת של איראן בחיזבאללה והזהיר כי תוכנית הממשלה היא "טעות חמורה".
האירוע המשמעותי ביותר התרחש ב-13 באוגוסט עם ביקורו של עלי לאריג'אני, ראש המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן. ביקורו בא בעקבות החלטת ממשלת לבנון להורות לצבא להציג תוכנית לפירוק חזבאללה מנשקו עד סוף אוגוסט, ויישומה יושלם עד סוף השנה. לאריג'אני זכה לקבלת פנים פומבית מתומכי חיזבאללה בדרכו משדה התעופה, אך קיים פגישות סוערות עם הנשיא עאון וראש הממשלה סלאם. התצלומים לכדו את המתח בשפת הגוף, והדגישו את המחלוקות העמוקות בין שני הצדדים. בעוד לאריג'אני שיבח בפומבי את ממשלת לבנון ואת תפקידה של "ההתנגדות", הוא נמנע בזהירות מביקורת ישירה על פירוק חיזבאללה מנשקו. עם זאת, הטון שלו השתנה באופן דרמטי כאשר הוא נפגש עם בכירים בחיזבאללה וקבוצות אחרות המזוהות עם איראן בשגרירות האיראנית.
בעקבות פגישה זו הכריז נעים קאסם כי חזבאללה מוכן להילחם בקרב המזכיר את הקרבתו של האימאם חוסיין בכרבלא בשנת 680, ואף העלה את החשש ממלחמת אזרחים כאופציה אפשרית. המסר היה ברור: חיזבאללה יתנגד בכל מחיר ולא יקבל תכתיבים מהממשלה.
תרחישים אפשריים
- הממשלה מתקדמת – אם הממשלה תאשר את תוכנית פירוק הנשק של הצבא, שרים שיעים עלולים להחרים את הממשלה, מה שעלול למוטט את הממשלה ולשתק את המדינה.
- פעילות הצבא נגד חיזבאללה – פעולה כזו עלולה לפצל את הצבא ליחידות עדתיות, כפי שקרה במלחמת האזרחים בלבנון.
- מלחמת אזרחים – חידוש הסכסוך עלול לעורר התערבות סורית, ולחזור על התרחיש של 1976.
- מלחמה עם ישראל – חזבאללה עלול להפנות את הלחץ החוצה באמצעות תקיפת ישראל, תוך מסגור עצמו ככוח היחיד המתנגד לכיבוש. זה עלול להצית מלחמה חדשה ופתוחה, ואולי למשוך את איראן.
דבר אחד בטוח: רוב המשקיפים הלבנונים מסכימים שביקורו של לאריג'אני שינה את מאזן הכוחות בלבנון. המדינה לכודה כעת במשחק היאבקות בין ארה"ב לאיראן, קרב שעשוי להתבטא בסופו של דבר במשא ומתן רחב יותר בין טהרן לוושינגטון.
