איראן ממשיכה לנווט בין מצוקות פנימיות הולכות ומעמיקות לבין הצגת חזית אזורית תקיפה והישגית: משבר הון חברתי חמור, עלייה בהתאבדויות, חיכוך גובר סביב זכויות נשים ומחסור מים שמוגדר "אסון לאומי" לצד נרטיבים תודעתיים על עוצמה אזורית, לחץ אמריקאי וניהול העימות בעזה. בתוך הפער הזה בין המציאות החברתית לבין דימוי ההרתעה שמנסה המשטר לבנות, מתעצבת תמונת יממה מורכבת ורבת־שכבות. דסק איראן של המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון סוקר את הדיווחים הבוקר (א') כפי שהם משתקפים בעיתונות האיראנית וברשתות החברתיות.
ההון החברתי וההתפוררות המוסדית
התקשורת באיראן מכירה בשפל חסר תקדים בהון החברתי. לפי דוברת הממשלה, פאטמה מהאג'ראני, כאשר "ההון החברתי נחלש, היחסים החברתיים הופכים שבריריים, והיכולת הקולקטיבית להתגבר על אתגרים יורדת". ההון מוגדר "רשת של אמון, אמפתיה, השתתפות ותחושת שייכות" שנשחקת עקב "שינויים כלכליים, חברתיים, לחצי מחיה והמורכבות הגלובלית".
הסימפטום החריף הוא העלייה ב"מעשי הרס עצמי", מומחים מבהירים כי מדובר ב"מסר ברור: מבני התמיכה אינם פועלים כראוי, וחלק מתפקידי הממשל בתחום הרווחה, הביטחון הפסיכולוגי והצדק החברתי לא מומשו". הקריאה לממשלה היא לחדול מ"הכחשה והסתרה" ולטפל ב"שורשים המבניים" של ייאוש, אבטלה ועוני.
הפוליטיקה הפטריארכלית וחוק המוהר
הבוקר, איראן מתעוררת לסערה ציבורית עקב קידום השינויים ב"חוק המוהר" במוסד הנישואין. "הכוונה היא למנהג המקובל במסורות שונות, בעיקר באסלאם ובחברות מסורתיות אחרות", מסבירים בדסק איראן של JCFA, ומוסיפים: "מוהר הוא למעשה תשלום כסף שהבעל מעניק לאישה בעת הנישואין, כחלק מהסכם הנישואין, המהווה זכות קניינית שלה". הבוקר, הדיווחים מדברים על כך שהפרלמנט השמרני מקדם "אישור כללי של הצעת החוק לתיקון חוק המוהר" בטענה להסדרת הרשעות פיננסיות.
עם זאת, המבקרים מזהים התמקדות סלקטיבית דווקא ב"מוהר" המשמש לנשים רבות באיראן מעין "גיבוי" בעת גירושין. בין המבקרים החריפים של החוק נמצאת גם סכינה סאדאת פּאד, היועצת המיוחדת לשעבר לענייני זכויות וחירויות חברתיות של נשיא איראן לשעבר, אבראהים ראיסי, אשר לקחה חלק בוועדת החקירה של פרשת מותה של מהסא אמיני והאירועים שלאחר מכן.
לדבריהם, הורדת סף האחריות הפלילית מ-110 ל-14 מטבעות זהב והחלפת מאסר באיזוק אלקטרוני מעוררות "תחושת כעס רבה" בקהילה האיראנית. המבקרים מסבירים כי המבט הגברי פטריארכלי המניע את החקיקה בוחר להתעלם מזכויות אחרות שהנשים דורשות זה שנים, כמו חוק משמורת, ציות והזכות לצאת מן המדינה, ולהתמקד בנושאים שוליים שרק מדכאים את הנשים במדינה.
לצד זאת, אייתוללה מחסין ע'רויאן, איש דת בכיר הידוע בעמדתו הנחרצת כי הדת והפוליטיקה בעלות קשר ישיר זו לזו, מותח ביקורת על ייחוס "הבצורת" למדיניות רפויה בעניין חיג'אב, ומגדיר: "המשפט הזה הוא בלתי מדעי בעליל". כך מעמיקה הפגיעה ב"ביטחון הפסיכולוגי של הנשים".
משבר המים והכשל המשילותי
גם הבוקר, משבר המים ממשיך להעסיק את התקשורת האיראנית ואף מוגדר כעת כ"אסון לאומי". הדיווחים מדברים על כך שהבעיה איננה בצורת כשלעצמה, אלא "היעדר משילות אפקטיבית בתחום המים וחוסר איזון במבנה המשילות בתחום המים". מומחים המתראיינים הבוקר לתקשורת מדגישים כי הפתרונות הנחוצים במישור הממשלתי הם "שקיפות, אחריות ציבורית ושילוב אזרחים בתהליכי קבלת ההחלטות". זאת ועוד, ניהול המים השגוי מוסגר בתקשורת כהפיכת האומה ל"הירושימה ביולוגית".
עזה-ישראל-ארה"ב: פרויקט החלוקה והמשבר ההומניטרי
לפי ציטוטים בתקשורת האיראנית, ארה"ב, בהובלת סנטקום, מקדם תכנית קבועה לחלוקת רצועת עזה תחת הכותרת "שיקום". על פי הדיווחים, "האזור הירוק" אמור להתנהל תחת שליטה צבאית ישראלית משותפת עם כוחות בינלאומיים אירופיים, ובנייה מוגבלת שתנסה "לפתות" את הפלסטינים בתמורה לקבלת סיוע.
עם זאת, "האזור האדום", כך לדבריהם, מיועד לריכוז "יותר משני מיליון פלסטינים" ללא תכניות שיקום, פיתוח או אספקת צרכים בסיסיים. בתקשורת האיראנית אף מתוארת התכנית כ"פרויקט ביטחוני-צבאי" לביסוס הכיבוש, בהמשגה של "האזור הירוק בבגדד", תוך גלגול העלויות על מדינות אחרות והימנעות אמריקאית מהתחייבויות ישירות להמשך.
במקביל, מצטיירת תמונה של החמרה הומניטרית ברצועה. באיראן מדווחים על כך שגשמים עזים מציפים "מאות אוהלים ומקלטים ארעיים", והאו"ם מזהיר מ"אסון הומניטרי". לפי הדיווחים, ישראל "דחתה 23 בקשות לאספקה חיונית", ודובר חמאס, חאזם קאסם, טוען כי "מניעת סיוע הומניטרי ממשיכה את מלחמת רצח העם". כמו כן, הדיווחים מספרים על פשיטות בגדה המערבית והגברת אש ארטילרית במזרח הרצועה.
נורמליזציה מותנית והפער מול הקו הישראלי
השיח על נורמליזציה בין סעודיה לישראל ממוסגר באיראן כיעד אמריקאי. נטען כי נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, לוחץ על יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, "לעשות צעד פומבי". ריאד מתנה זאת בשני תנאים: ערבות ביטחונית (כולל F-35 וגרעין אזרחי) ו"מסלול אמין, בלתי הפיך ומתוזמן להקמת מדינה פלסטינית עצמאית".
מנגד, בכירים ישראלים קיצונים דוחים את התנאי. שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', מצוטט בעיתונות האיראנית: "אנחנו מודים לכם, לא נקבל את זה. המשיכו ברכיבה שלכם על גמל במדבר, ואנחנו נמשיך לבנות כוח טכנולוגי אדיר". כך מתחדד הפער בין דרישת ריאד לבין התנגדות ראש הממשלה, בנימין נתניהו ושותפיו ל"פתרון שתי המדינות", כשבצילו תלוי גם פרויקט IMEC, היוזמה הכלכלית שנועדה לחבר בין הודו, המזרח התיכון ואירופה באמצעות מסדרון יבשתי וימי
וושינגטון, טראמפ ולחימת התודעה
התקשורת באיראן עוקבת אחר "משבר פנימי" סביב פרסום מסמכי איש העסקים האמריקני, ג'פרי אפשטיין, והשלכותיו על הנשיא טראמפ והמפלגה הרפובליקנית, עד כדי "מרד פנימי". הודעות הדואר האלקטרוני שבהן "שמו של טראמפ מוזכר שוב ושוב מעלים שאלות חמורות בדבר ידיעתו".
במקביל, מוחמד ג'וואד זריף, הפוליטיקאי והדיפלומט האיראני שכיהן כשר החוץ של איראן, מתאר את מדיניות טראמפ כ"לחץ מקסימלי עם ניהול סיכונים" ואת הזירה כ"משחק של נרטיבים". לדבריו, "האיום היחיד והגדול ביותר על חיי המשטר הציוני הוא שלום ורוגע". על רקע זה, נטען כי "לאחר תוכנית עזה משתנה האסטרטגיה הישראלית-אמריקאית לטרור והסתה אזרחית", מתוך תפיסה כי "טראמפ ישרת את ישראל יותר מכל אחד אחר".
הגרעין, הסנקציות וה"ידוע הלא־ידוע"
המאמץ האירופי-אמריקאי להחזרת סנקציות דרך מועצת הנגידים מתואר כ"דברי הבל" וכ"תחבולה פוליטית", ניסיון "ליצור כפייה פוליטית" ולהחזיר את מגבלות JCPOA, הסכם הגרעין הבינלאומי שנחתם ב-2015 בין איראן לבין שש המעצמות והאיחוד האירופי.
הסוגיה הקשה על סדר היום היא "המצב הלא ידוע" של מלאי האורניום המועשר לאחר מתקפות על מתקנים. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית דורשת "שקיפות לגבי המלאי והגישה לאתרים שנפגעו, לרבות מתקן IFEP באספהאן". איראן, כך לפי הדיווחים, מציבה תנאי ביטחוני לשיתוף פעולה מחודש, בטענה כי "מתקפות על אתרים אזרחיים מהוות פשע מלחמה".
מחאות גולים ופער תודעתי
מחוץ לאיראן נערכו בסוף השבוע האחרון צעדות מחאה לרגל יום הזיכרון לקורבנות אבאן (מחאות הדלק 2019) במוקדים שונים בעולם, כשהגדולות שבהן התרחשו בהמבורג שבגרמניה ובלונדון ברית הממלכה המאוחדת. במהלך הצעדות נשמעו קריאות תמיכה ביורש העצר האיראני, רזא כורש עלי פהלווי, והונפו גם דגלי ישראל.
במרחב הדיגיטלי האיראני החלו להופיע קריאות ליציאה לרחובות ב-16 בנובמבר (היום). נושא זה, המושתק במידה רבה בעיתונות הפנים-איראנית, מחדד את הפער בין התודעה הרשמית, המדגישה את חשיבות ההרתעה והנרטיב האזורי, לבין המציאות בשטח, המתבטאת בשחיקה אזרחית גוברת ולכידות ההולכת ומתפוררת.
