הזירה האיראנית מתכנסת למאבק רב ממדי: במישור הגרעיני השלישייה האירופית דוחפת להשעיית ההעשרה ולחידוש הפיקוח, בעוד טהראן מאמצת אסטרטגיית "משא ומתן מזוין" ודורשת "ערבות" מפני תקיפות עתידיות. אזורית, טהראן ממסגרת את העימות מול ישראל כמלחמת תודעה סביב עזה, מול תהליכי נורמליזציה סעודיים המותנים במדינה פלסטינית וסתירות באספקת הנפט. פנימה, אינפלציה כרונית, משבר אנרגיה, שערוריות בנקאיות ו"פילטור" מרחיבים את שחיקת ההון החברתי ומחדדים את הסיכון למחאה בדגם "אבאן 98".
ההבנה שה"מרחב התקשורתי הוא מלחמת חזיתות טוטאלית" מכתיבה את שפת השלטון ואת ניהול המשבר. דסק איראן של המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון סוקר את הדיווחים הבוקר (ג') כפי שהם משתקפים בעיתונות האיראנית וברשתות החברתיות.
הציר הגרעיני והברית המזרחית
ימים לפני כינוס מועצת הנגידים של סבא"א , הE3 מציגה, טיוטה הדורשת מאיראן להשעות את כל פעילויות ההעשרה והעיבוד מחדש וליישם את הפרוטוקול הנוסף, תוך ציון כי בחמשת החודשים האחרונים לא סיפקה טהראן את המידע הנדרש על מלאי החומרים המוצהרים.
מנגד, טהראן מאמצת "משא ומתן מזוין": שר החוץ עבאס עראקצ'י קורא לצדדים לבחור "בין חוויית המשא ומתן של 2015 שהובילה ל-JCPOA, לבין מלחמת 12 הימים", ומדגיש כי איראן "לא תיסוג מהעשרת אורניום למטרות שלום" וכי הלחץ האמריקאי הוא "הכתבה".
ראש ארגון האנרגיה האטומית, סייד מוחמד אסלאמי, מתאר איום מתמשך: "אומרים לנו שאם תגעו במשהו, נתקוף שוב", ודורש "ערבות" שלא יישנו תקיפות נגד מתקנים אזרחיים. במקביל מתהדק התיאום עם מוסקבה ובייג'ין; עלי אכבר ולאיתי מציין כי הסכם המסגרת האסטרטגי עם רוסיה מכוון את דרכה של הממשלה. בתוך השיח השלטוני מתקבע המסר כי "המרחב התקשורתי הוא מלחמת חזיתות טוטאלית".
ישראל, ארה"ב ועזה: לוחמת תודעה ותככים דיפלומטיים
במרחב הימי מאשים שר החוץ הישראלי גדעון סער כי איראן "פועלת כמו שודדי ים" לאחר השתלטות משמרות המהפכה על מכלית נפט. התקשורת האיראנית מדגישה את "בגידת הנפט": דו"חות על 25 מדינות שסיפקו נפט לישראל בזמן המלחמה, כאשר אזרבייג'אן וקזחסטן סיפקו "70 אחוזים" מהנפט הגולמי, ורוסיה וארה"ב דלקים מזוקקים. בזירת האו"ם דחה חמאס את "הצעת ההחלטה האמריקאית" הקוראת ל"פירוק נשק" ול"נוכחות כוח חיצוני" בעזה, והגדיר אותה "מסוכנת".
לפי הדיווחים, וושינגטון מבקשת לחלק את עזה לאזורים "ירוק" ו"אדום" כחלק מ"פרויקט ביטחוני־צבאי" להעמקת השליטה תחת מעטה שיקום. במקביל, מוחמד בן סלמאן דן עם טראמפ בנורמליזציה, אולם ריאד מתנה כל התקדמות ב"נתיב אמין, בלתי הפיך ומתוזמן" ל"הקמת מדינה פלסטינית". ניתוחים איראניים גורסים כי "ישראל לעולם לא תתקדם לקראת פתרון שתי המדינות", ושר החוץ לשעבר מוחמד ג'וואד זריף מוסיף: "האיום הגדול והיחיד על חיי המשטר הציוני הוא שלום ורוגע". על רקע זה דיווח ארגון זכויות אדם כי "לפחות 98 פלסטינים" מתו במתקני כליאה ישראליים מאז 7 באוקטובר 2023, ומזהיר כי המספר האמיתי גבוה יותר בשל "מאות הנעדרים".
הכלכלה האיראנית ומשבר המשילות
בחזית הפנים מתחדדת הביקורת על "כלכלה ללא ממשלה, וממשלה ללא כלכלה… האינפלציה הכרונית והעלויות הכבדות של הממשלה הן המכשול העיקרי" לרפורמות. הנשיא מסעוד פזשכיאן מתערב ישירות בנטרוזי האנרגיה ומציב אולטימטום ליצרניות הרכב: "אם בתוך שנה מנועי המכוניות לא יתוקנו וצריכתם לא תתייעל, הם לא יקבלו מט"ח ולא יורשו לייצר". האזהרה הזו נטענת בזיכרון "הגורל המר של אבאן 98", לצד דרישתו כי הכוחות המזוינים "ישתמשו ביכולותיהם להפחתת משברים" במים וחשמל.
מנגד נרשם צעד אופרטיבי: שר הנפט אכבר פאכנז'אד חתם על 12 חוזים ללכידת גזים נלווים מ־32 לפידים בחוזסטאן, מהלך שאמור להגדיל את ייצור הגז ולהניב כ־600 מיליון דולר בשנה עד סוף 2026. במקביל נחשפת פרשת מוסד מלל, לאחר שמתן "62 אחוזים" מן האשראי ל"חברות קשורות" הוביל להדחת ההנהלה. ברפורמת המס מצהיר סגן השר סייד מוחמד האדי סבחאניאן על יעד "להקל את חובות המס של בעלי העסקים" וליישום "מערכת מס חכמה" במקום הצהרות נייר.
חברה, מחאה ו"פילטור": מלכודת האמון
הדיון הציבורי מתמקד בהון החברתי: מחמוד סאדקי מדגיש כי "ביטחון ופיתוח צריכים להתבסס על שיתוף ציבורי" וקורא ל"אחדות לאומית" המכילה "ריבוי רעיונות, טעמים, עדות, דתות ומגדרים". המציאות מתנגשת עם מדיניות ה"פילטור": דוברת הממשלה פאטמה מהאג'ראני טוענת כי הממשלה "אינה יכולה להסיר את הפילטור" והאחריות נתונה ל"מועצה העליונה למרחב הווירטואלי". המבקרים מגדירים זאת "תירוץ גרוע מן החטא" ומציינים כי "הציבור מוכן לוותר על מים וחשמל, אך לא על האינטרנט שלהם". נטען כי הפילטור "שיבש את הביטחון הלאומי" והעמיד דור שלם המשתמש ב־VPN בפני "שחיתות מוסרית" – סתירה שמקורה במדיניות הצנזורה. במרחב הזכויות האזרחיות, סעיף 27 לחוקה המבטיח "החופש להתכנס ולהפגין" נותר "כמעט בלתי מיושם" בשל פרשנויות מגבילות. צנזור הספרות דוחף יוצרים ל"ספרות דיגיטלית מחתרתית" ברשתות ובטלגרם. במישור התרבותי מתפשט "עקד אריאי" – טקס נישואין חילוני המבוסס על שיר מודרני – כ"תגובה תרבותית" ל"הכחשת חלקים מהזהות ההיסטורית האיראנית". אירוע "שבוע הדיזיין בטהראן" הופסק בשל "תוכן פוליטי וחוסר חיג'אב".
פערים וסתירות אנליטיים
בגרעין מתחדדת הדיאלקטיקה בין דרישת "ערבות" מפני תקיפות לבין הסירוב למסור נתונים מלאים לסבא"א, פער המעמיק את חוסר האמון. בחברה קוראת הממשלה ל"אחדות" אך מספקת "תירוצים גרועים" בזמן שה"פילטור" מכורסם באמון.
אזורית, הנרטיב האנטי־ישראלי נבלם מול המציאות שאזרבייג'אן וקזחסטן הן ספקיות עיקריות של נפט לישראל ,"70 אחוזים" לפי הדיווחים, ומאתגר את דימוי "חזית המאבק". על רקע זה מתחדד המסר השלטוני: "כעת אנו עומדים בנקודה קשה של ההיסטוריה, במיוחד לאחר מלחמת 12 הימים", לצד האזהרה הפנימית כי "מי שמפעיל לחץ על פרנסת העם, במתכוון או שלא, הוא סוכן האויב". ללא טיפול בשורשי הכשל, הסיכון להישנות "אבאן 98" יוסיף לרחף מעל הזירה האיראנית.