במחקר זה נבחנו עמדותיהם של 561 מצביעים רפובליקנים, מדגם מאוזן לפי גיל ומגדר, עם טווח טעות של ±4%, ביחס לשורה של סוגיות פנים וחוץ. הניתוח הבחין בין רפובליקנים צעירים למבוגרים ובחן את מידת התמיכה האפשרית במועמדות לאומית של טאקר קרלסון, לצד עמדות כלפי ישראל, יהודים ונושאים בינלאומיים נוספים.
הממצאים מצביעים על פערים בין-דוריים: רמות תמיכה גבוהות יותר בקרב צעירים במועמדות של קרלסון, ולעומת זאת עמדות שמרניות ומסורתיות יותר בקרב מבוגרים בנוגע לישראל, אוקראינה וגרינלנד. לגבי טבח של נוצרים באפריקה בידי ג'יהאדיסטים, שתי קבוצות הגיל הביעו הסכמה רחבה באשר לחשיבות הנושא.
למרות התמיכה בקרלסון, בשתי קבוצות הגיל נרשמה תמיכה ניכרת בישראל וביהודים, גם אם נמוכה יותר בקרב צעירים. באופן פרדוקסלי, מתגלה דיסוננס בין נכונות לתמוך במועמד בעל עמדות קיצוניות בנושאים מסוימים, לבין עמדות המצביעים עצמם בנושאים הללו.
כיצד ולמי בוחרים מצביעים בבחירות?
כיצד מועמדים בעלי עמדות קיצוניות בנושאים מסוימים נבחרים?
שאלה זו נשאלת בתדירות הולכת וגוברת בעקבות בחירתו של זוהראן ממדאני לראשות עיריית ניו יורק. האם בחירתו על בסיס מצע של "יוקר מחיה", חרף עמדות אנטי-ישראליות קיצוניות, משמעה שסוגיית ישראל אינה עוד רלוונטית פוליטית?
בשנת 2020 וגם לאחרונה בשנה שעברה, שאלנו יהודים אמריקאים האם יעדיפו להצביע לחברת "הסקווד" האנטי-ישראלית, כגון רשידה טליב או אילהן עומאר, על פני רפובליקני מתון ותומך ישראל. בסקרים שנערכו בשנת 2020¹ וכן בשנת 2024², חברות הסקווד זכו לתמיכה ניכרת, חרף עמדותיהן האנטי-ישראליות.
עם בחירתו של ממדאני, נראה כי עבור מצביעי השמאל סוגיית ישראל אכן פחות חשובה משהייתה בעבר. אך מה באשר לפוטנציאל לכך שעמדות אנטי-ישראליות ואף אנטישמיות של מועמדים מהימין הפוליטי יהפכו אף הן לחסרות רלוונטיות?
במחקר של מכון מנהטן (MI) שנערך בדצמבר 2025³, נשאלו המשתתפים על הפופולריות של דמויות ציבוריות המזוהות עם הימין, כולל נבחרי ציבור מכהנים ודמויות תקשורת ימניות, ובהן טאקר קרלסון. קרלסון, שבעבר נחשב לדמות מיינסטרים אך כיום מזוהה עם עמדות שאינן תומכות בישראל ואף כוללות התבטאויות שרבים רואים כאנטישמיות, נותר דמות פופולרית מאוד, כאשר 51% מ"ליבת הרפובליקנים" הביעו כלפיו עמדה חיובית (ראו תרשים 1).
עניין אותנו להבין כיצד אהדה זו מתורגמת לכוח פוליטי. נוסף על כך, ביקשנו לבחון את המנגנונים הקוגניטיביים הפועלים בקרב אנשים הרואים דמויות בעלות עמדות קיצוניות באור חיובי. בקיצור, מהו המכנה הפסיכולוגי המשותף שמאפשר התמקדות בנושאים פחות שנויים במחלוקת של מועמד פוטנציאלי, תוך התעלמות מסוגיה נפיצה ושנויה במחלוקת?
מכון מנהטן הגדיר תת-קבוצה בקרב רפובליקנים בשם "New Entrant GOP", המוגדרת כמצביעים שהצביעו לראשונה למועמד רפובליקני לנשיאות, כולל כאלה שתמכו בדמוקרטים ב-2016 או ב-2020, או שהיו צעירים מכדי להצביע לפני מחזור הבחירות של 2020. קבוצה זו אינה מייצגת רפובליקנים מסורתיים ועשויה לשקף סוג חדש של רפובליקני, שעמדותיו אינן חופפות לאלה של הדור הקודם. אכן, מסקנות המחקר משקפות זאת, שכן מיעוט משמעותי מהמדגם (17%) עונה להגדרת רפובליקנים אנטי-יהודים⁴.
ממצא זה תואם ממצאים של מחקרים נוספים, כגון מחקר של אוניברסיטת מרילנד⁵. גם חוקרים ישראלים, כפי שדווח במחקר של אוניברסיטת רייכמן, מצאו כי "רפובליקנים צעירים המזוהים עם ליבת התנועה הטראמפיסטית נעשים ביקורתיים יותר כלפי פעולות ישראל במלחמה נגד ארגון הטרור חמאס, שינוי שעלול לפגוע ביחסים בין המדינות בעתיד"⁶.
המשמעויות של מגמות אלו משמעותיות, שכן היחלשות התמיכה בישראל בקרב חוגים דמוקרטיים מסורתיים, בצירוף ירידה דומה בקרב מצביעים רפובליקנים שבעבר היו תומכים מובהקים, עלולה לפגוע באינטרסים האסטרטגיים של ישראל.
המחקר הנוכחי
בחרנו לבחון את הפופולריות של טאקר קרלסון כמדד לעמדות בקרב רפובליקנים בני זמננו. הסקר שאל תחילה האם המשיבים סבורים שקרלסון הוא מועמד פוטנציאלי למשרה לאומית. לאחר מכן נשאלו האם היו מצביעים עבורו לו היה מתמודד. נוסף על כך נשאלו שאלות נוספות בנושאי מדיניות חוץ והגירה, במטרה לבחון את הקשר בין עמדות כלפי מועמדותו לבין עמדות מדיניות כלליות.
המדגם כלל 561 משיבים, מאוזן לפי גיל ומגדר, עם טווח טעות של ±4%, ונסקר בין 21 ל-22 בינואר 2026⁷.
תוצאות
הממצאים עולים בקנה אחד עם מחקר מכון מנהטן בכל הנוגע לפופולריות: מעל 45% מהמדגם העריכו כי קרלסון צפוי להתמודד על תפקיד לאומי, ויותר מ-48% ציינו כי יהיו מוכנים להצביע עבורו. בפילוח לפי גיל, בקרב בני פחות מ-44, למעלה מ-55% סברו שקרלסון צפוי להתמודד, ויותר מ-58% ציינו כי יצביעו עבורו. בקרב בני 45 ומעלה, 38% בלבד העריכו כי קרלסון ירוץ לתפקיד לאומי, ו-41% בלבד ציינו כי יצביעו עבורו.
פירוש הממצאים
במבט ראשון, שיעור הרפובליקנים המוכנים להצביע לקרלסון עשוי לאשש את קיומה של קבוצת "הרפובליקנים האנטי-יהודים" כפי שהוגדרה על ידי מכון מנהטן. עם זאת, ממצאי המחקר הנוכחי מאפשרים פרשנויות נוספות. תמיכה במועמדות של קרלסון אינה מתורגמת בהכרח לעמדות אנטי-ישראליות או אנטישמיות (ראו תרשים 6).
הבדלים עקביים בין קבוצות הגיל נצפו במגוון סוגיות מדיניות, כולל אך לא רק ישראל. עמדות הצעירים כלפי ישראל לא היו חריגות בהשוואה לעמדותיהם בנושאים אחרים.
נשאלו השאלות הבאות (בסולם של 5 דרגות מ"חשוב במידה רבה מאוד" ועד "לא חשוב כלל"):
- עד כמה חשוב לרפובליקנים לתמוך בפעולה, כולל פעולה צבאית, לשליטה בגרינלנד?
- עד כמה חשוב לרפובליקנים לתמוך באוקראינה?
- עד כמה חשוב לרפובליקנים לתמוך בישראל?
- עד כמה חשוב לך המידע על נוצרים הנטבחים ומשועבדים בידי ג'יהאדיסטים באפריקה?
נמצא דפוס עקבי של דירוגי ביניים של "חשוב מאוד" או "חשוב במידה רבה מאוד" בכל סוגיות מדיניות החוץ. בסוגיית גרינלנד: 51% בקרב בני פחות מ-44 לעומת 45% בקרב בני 45 ומעלה. באשר לאוקראינה: 58% לעומת 45%. בנוגע לטבח נוצרים באפריקה: 69% לעומת 78%.
בסוגיית ישראל, 55% מבני פחות מ-44 דירגו את התמיכה כ"חשובה מאוד" או "חשובה במידה רבה מאוד", לעומת 69% בקרב בני 45 ומעלה. אף שקיים פער בין הקבוצות, רמת התמיכה בקרב הצעירים דומה לעמדותיהם בנושאים אחרים ואינה משקפת יחס שלילי ייחודי כלפי ישראל. יתרה מזאת, רמות התמיכה אינן תואמות את עמדותיו של קרלסון עצמו, חרף הנכונות להצביע עבורו.
בהמשך נשאלו שלוש שאלות שבחנו הסכמה עם הטענה שקבוצות מסוימות מהוות סכנה ל"אורח החיים האמריקאי":
- עד כמה לדעתך מהגרים מהווים סכנה ל"אורח החיים האמריקאי"?
- עד כמה לדעתך מוסלמים מהווים סכנה ל"אורח החיים האמריקאי"?
- עד כמה לדעתך יהודים מהווים סכנה ל"אורח החיים האמריקאי"?
ביחס למהגרים ולמוסלמים לא נמצא הבדל מהותי בין קבוצות הגיל (67–73% למהגרים ו-70–74% למוסלמים שציינו לפחות סכנה "בינונית"). ביחס ליהודים, בשתי הקבוצות נרשמה רמת חשש נמוכה בהרבה, אך בקרב בני פחות מ-44 נרשמה רמת חשש גבוהה יותר (45%) לעומת בני 45 ומעלה (23%). עם זאת, גם בקרב הצעירים, היהודים נתפסו כפחות מסוכנים מקבוצות אחרות.
השורה התחתונה: להרכיב את כל זה יחד
השורה התחתונה מציגה תרחיש של "חדשות טובות וחדשות רעות". החדשות הטובות הן שעמדות הצעירים כלפי ישראל ויהודים פחות אוהדות משל המבוגרים, אך אינן חריגות בהשוואה לעמדותיהם בנושאים אחרים. למעשה, יחסיהם כלפי יהודים חיוביים יותר מאשר כלפי קבוצות אחרות, ותמיכתם בישראל נמצאת באותו טווח כמו תמיכתם בגורמים זרים אחרים.
עם זאת, הממצא החריג הוא התמיכה הרחבה במועמדות של טאקר קרלסון, במיוחד בקרב צעירים. בדומה למקרה ממדאני, עמדות אנטי-ישראליות של מועמד אינן מרתיעות מצביעים מלתמוך בו. דיסוננס זה מחייב חקירה נוספת של המנגנונים הקוגניטיביים המאפשרים תמיכה במועמד חרף התנגדות לנושא מסוים שבו הוא מחזיק בעמדה קיצונית.
ייתכן שהנושאים הפופולריים יותר שמקדם המועמד גוברים על המשקל השלילי של התנגדותו לישראל, או שקיימת רציונליזציה הממזערת את חשיבות העמדה האנטי-ישראלית. כך או כך, אין מדובר בתופעה ייחודית, אלא בדפוס מוכר בבחירות דמוקרטיות, שבו מצביעים נוטים להתעלם מהיבטים שליליים של מועמד בעל מסר כולל מושך.
מחקרים מתעדים מנגנונים כגון "הנמקה מוטיבציונית"⁸, "אפקט ההילה"⁹ או "היוריסטיקת החביבות"¹⁰.
היסטורית, נבחרו מועמדים שקודמו על בסיס סט אחד של רעיונות, אך קידמו לאחר מכן רעיונות פחות פופולריים¹¹. הביטוי "היזהר במה שאתה מאחל לו" אינו רק כלל חיים, אלא עיקרון רלוונטי גם לקמפיינים פוליטיים ולהכרעות בוחרים¹².
לרתום את כוח השליליות, ולהפוך את המגמה
מחקרים מראים כי הדגשת שליליות אמיתית כלפי מועמד פגום עשויה להחליש את כוח המשיכה שלו. תופעה זו, המכונה "אפקט הקרן"¹³, היא ההפך המושגי של "אפקט ההילה". שיפוט שלילי ראשוני נוטה להתקבע וקשה לשנותו, וזהו מפתח להבנת יעילותה של תעמולה שלילית¹⁴.
מועמדים המתנגדים לרעיונות רדיקליים של יריבים פופולריים חייבים ללמוד כיצד לאתגר ביעילות ולחשוף באופן ברור את הסיכונים שבתמיכה במועמד שרטוריקה מושכת שלו מסתירה אג'נדה מזיקה. חרף חוסר הנעימות שב"מיקוד בשלילי", התקפות ממוקדות, כנות, אגרסיביות וחוזרות על אופי מזיק הוכחו כיעילות¹⁵.
