ביוני 2023, אי שם בצידי כביש שומם בפולין, ארבעה גברים חיפשו משהו שלא היה אמור להיות שם. הם חפרו, בדקו שוב מסמכים, תמונות ונתוני GPS שהגיעו מלבנון – וניסו לאתר נשק ואמל"ח שנקבר לפני זמן מה בידי פעילי חמאס. באותה עת בדיוק, חפרו אחרים וניסו לגלות סליקים בבולגריה, גרמניה ודנמרק. לכאורה זו הייתה עוד משימה לוגיסטית”, למעשה זה היה סימן אזהרה מוקדם לשבעה באוקטובר, שלא פוענח בזמנו ויציאה למהלך אסטרטגי חדש: יציאה מתוחכמת מעזה ויהודה ושומרון, אל בניית יכולת לפיגועים באירופה.
מדוע דווקא באירופה? הסיבה נעוצה במשהו עמוק אותו זיהו החמאס והאחים המוסלמים. הם זיהו את נקודת התורפה בתפיסה האירופאית הכוללת בתחום ההומניזם – אירופה נותרה מאחור במקום להשלים מהפכה חשיבתית תודעתית. האירופאים החליפו את הדוגמטיות הדתית הפנאטית של ימי הבניים בסוג של סוביקטיביות נאורה, שבה האמת היא עניין של תפיסה אישית ולא עובדות.
האירופאים משליכים את מערכת הערכים והרציונל שלהם על האסלאם הפונדמנטליסטי הנובט בקרבם. בנאיביות מהולה בטימטום הם אינם מבינים את עקרון "הסאבר": 'אני לא אזכה לראות את החליפות העולמית אבל נכדי כן'. וכרגיל, אנו היהודים והישראלים משלמים ונשלם את המחיר.
שנתיים של מלחמה שחקו את יכולות חמאס ברצועה: פגיעה בפיקוד, הרס תשתיות, לחץ צבאי ומדיני. מבחינת הארגון, המשוואה השתנתה: קשה יותר להפתיע מעבר לגבול המוכר, ולכן מחפשים זירות אחרות ומרחבי פעולה שבהם לישראל ולאירופה קשה יותר לפעול מהר ובכוח.
כאן נכנסת לתמונה ההחלטה הדרמטית שנפלה כבר ב-2019 בלבנון, פרי בית מדרשו של פעיל החמאס סלאח אל עארורי שחוסל בהמשך על ידי ישראל. ההחלטה הייתה לא להסתפק עוד בטרור "בתוך הסכסוך" בישראל, ביהודה ושומרון ועזה, אלא לפתח זרוע חיצונית המכוונת לקהילות יהודיות, ליעדים ישראליים ולסמלים מערביים, במיוחד באירופה.
החקירות בגרמניה, דנמרק, הולנד ומדינות נוספות שנתמכו במודיעין איכותי שסיפק המוסד חשפו תמונה קשה: לא מדובר בהברקה חד-פעמית, אלא בתהליך שנבנה בסבלנות:
- נשק קל נקבר בשטחי בולגריה, פולין ומדינות נוספות כבר מ־2019.
- פעילים קיבלו הוראות מלבנון להגיע ולחפש את המחסנים, חודשים לפני 7 באוקטובר ואחריו.
- נבנו קשרים עם ארגוני פשע אירופיים – למשל בדנמרק – לצורך רכישת רחפנים, לתקיפת שגרירות ישראל.
- השגת אמצעי לחימה ויצירת “חזית מעורבת” של טרור ופשיעה.
מפקדת חמאס בלבנון ובהמשך בטורקיה הפכה לצומת: היא גייסה, תיאמה והפעילה חוליות ברחבי אירופה. מנקודת מבט ביטחונית, לא מדובר עוד ב"סיוע מבחוץ", אלא בתשתית טרור חוץ-ארצית לכל דבר, עם מימון, נשק, גיוס, שפה מקומית ודרכונים אירופיים.
שנים רבות שחמאס אמנם איים, אך בפועל נמנע מלהפוך את הטרור הגלובלי לסימן ההיכר שלו.
7 באוקטובר שבר כמה טאבואים, ובהם גם זה. כעת, לפי גורמי ביטחון ישראלים ואירופים, הארגון רואה בפיגועים בחו״ל מנוף לחץ נוסף על ישראל. משתמש בגל אהדה עולמי לפלשתינים כדי לגייס תמיכה, לוגיסטיקה ומימון ומבין שפעולה מחוץ לישראל מעניקה תהודה בינלאומית גדולה בהרבה מכל פיגוע ביהודה ושומרון.
במקביל, מעורבות איראנית וחיבור למערך משותף עם חיזבאללה מגבירים את המסוכנות: שיתוף ידע, תשתיות ופעילים הופכים את המודל הפלשתיני–לבנוני–איראני לבעיה רב-ראשית.
מה ישראל צריכה לעשות?
אם חמאס אכן עובר בהדרגה למודל פעולה גלובלי, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להישאר עם תפיסת “עזה תחילה” בלבד.
נדרשת התאמה מקיפה של האסטרטגיה, שבליבה העמקת שיתוף הפעולה עם אירופה: העברת מודיעין בזמן אמת על תאי חמאס, תנועת כספים וקשרי פשיעה-טרור; חתירה להסכמים אופרטיביים שיאפשרו מעצרים, חקירות וגירושים מהירים יותר של פעילים.
פגיעה בשרשרת הכסף והלגיטימציה: איתור עמותות ו”ארגוני צדקה” כמו גם עסקים "לגיטימיים" המשמשים ככסות לפעילות חמאס, והובלת מהלכים בינלאומיים לסגירתם; מאבק תודעתי ממוקד: מול גורמי הסתה וגיוס במסגדים באירופה דגש של תפילות יום שישי; מלחמת תודעה ברשתות החברתיות – להבהיר לממשלות ולציבור באירופה שהסיפור אינו רק “סיוע לעזה”, אלא הקמת תאי טרור בשטחן.
מעקב יזום אחרי מגזר הפשע המאורגן: אימוץ מודל עבודה הרואה בארגוני פשע מקומיים שותף לטרור ולא רק בעיה פלילית. קידום חקיקה וטיפול בהתאם; חיבור בין יחידות המודיעין הפלילי ליחידות הלוחמה בטרור בישראל ובחו״ל.
חיזוק ההגנה על קהילות יהודיות ויעדים ישראליים בחו״ל: עדכון שוטף של מערכי אבטחה, אימון צוותים מקומיים ושיתוף תרחישים עם הקהילות; קמפיין מודעות בקרב יהודי התפוצות כיצד לזהות התנהגות חשודה, למי לדווח, ואיך לפעול בשעת חירום.
חשיבה מחדש על טיפול מניעתי: לא רק תגובה צבאית בעזה ובלבנון, אלא גם מסרים ברורים: תקיפה של יעדים ישראליים בחו״ל תגרור פגיעה ישירה במי שיזם, מימן והפעיל בכל מקום שבו הוא נמצא כולל במדינות " חסינות".
בסופו של דבר, ישראל ניצבת מול ארגון שמנסה להוכיח לעולם ולציבור הפלשתיני שהוא עדיין מסוגל להפתיע. אם חמאס אכן ישכיל לשכנע שהוא יכול לפגוע בחו״ל באופן עקבי, הדבר עלול להפוך ל”מודל הצלחה” מסוכן. מכאן ואילך, השאלה איננה רק מה יקרה בעזה אלא עד כמה רחוק תצליח ישראל, יחד עם אירופה, לדחוק את מוקדי הטרור החדשים לפני שיתבססו כעובדה מוגמרת.
המאמר פורסם לראשונה בישראל היום.
