על רקע הסלמה בזירה הגרעינית, שחיקה כלכלית ומערכה תודעתית מתמשכת מול ישראל וארה״ב, השיח הציבורי והתקשורתי בטהראן מתכנס הבוקר סביב שילוב נדיר של מתיחות חוץ-ביטחונית ומשבר פנימי הולך ומעמיק. דיווחים על לחץ בינלאומי סביב הסנאפבק, לצד גידול במחאה החברתית ומדיניות אכיפה מחמירה בתחום התרבות והחברה, מציירים תמונה מורכבת של משטר המנסה לייצב את אחיזתו מבית ומחוץ. דסק איראן של המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון סוקר את הדיווחים הבוקר (ב') כפי שהם משתקפים בעיתונות האיראנית וברשתות החברתיות.
החזית הגרעינית והדיפלומטיה המזוינת
לאחר פקיעת תוקף החלטה 2231 ב-18 באוקטובר 2025, המערב פועל להחייאת סנקציות במנגנון הסנאפבק. שר החוץ עבאס עראקצ׳י מספר על מסרים מרובים מצד וושינגטון אך דוחה כל ניסיון ל״הכתיב תנאים״, וטוען כי הצדדים הנגדיים ״בגדו בדיפלומטיה״ וב״הסכם הגרעין״. תפיסת הבסיס היא ״מדינה חמושה״: אם יתקיים דיאלוג עם ארה״ב, ״זה בהחלט יהיה משא ומתן מזוין״ ללא אמון בצד השני ותוך היערכות מלאה להונאות אפשריות.
סבא״א, הרתעה ואמון
ראש ארגון האנרגיה האטומית, סייד מוחמד אסלאמי, מגלה חוסר אמון מוחלט בסבא״א וממעט בחשיבותה. לדבריו, הסוכנות ״משרתת את האינטרסים של אמריקה והמשטר הציוני״, ושיתופי פעולה נגד איראן: ״כאשר בניין תצוגה שהוקם בשיתוף פעולה הותקף, אבדה האמינות של הגוף הבינלאומי״. טהראן דורשת ״ערבות״ שלא יישנו תקיפות כתנאי לשיתוף פעולה.
ישראל, ארה״ב ועזה: המערכה על התודעה
המסגור בטהראן מציג את ישראל כבלתי לגיטימית. מוחמד ג׳וואד זריף טוען כי ״האיום הגדול והיחיד על חיי המשטר הציוני הוא שלום ורוגע״, ומכאן התנגדות לכל הסדר מרגיע. דו״ח ארגון Oil Change International מוצג כהוכחה לשותפות בינלאומית: 25 מדינות סיפקו נפט לישראל במלחמה; כשבעים אחוזים מהנפט הגולמי הגיעו מאזרבייג׳ן, קזחסטן, רוסיה, יוון וארה״ב בין מספקי הדלקים המזוקקים. טיוטה אמריקאית לפריסת כוח ייצוב בינלאומי בעזה מתוארת באיראן כהכשרת ״חלוקה״ בין ״אזור ירוק״ ו״אזור אדום״, בעוד בישראל מצהירים כי לא תוקם מדינה פלסטינית. בזירה הפנימית מיוחסות לרשתות חברתיות ״ייצור האשטגים״ כמו ״היעדר הכשירות הפוליטית של הנשיא״ ו״הדחה״, כביכול בתיאום עם אויבים חיצוניים.
כלכלה ואנרגיה
הכלכלה נתונה באינפלציה כרונית ובעלויות ממשלה כבדות. כלכלנים מזהירים כי מבנה תקציבי פגום וכאוס ניהולי חוסמים את תקציב 2026. וקיים חשש נוסף לעלייה חדה במחירי מזון ועלויות חברתיות גבוהות; הפרלמנט דורש תכנית רב־שלבית ואישור מפורש. כדי לפתור את משבר החשמל באיראן, מתקיימות הפסקות חשמל ייזומות, ובכדי למנוע הפסקות חשמל הוגדלה מכסת הדלק לגנרטורים בתעשייה ב־20 אחוזים, סימן לחוסר איזון מתמשך בין היצע לביקוש. במקביל מדווח כי איראן הייתה היבואנית החמישית בגודלה של זהב בתשעת החודשים הראשונים של 2025. בזירה החיצונית נבחנת ״פניית הסחר לאסיה״ של רוסיה והפעלת ״צי צללים״ לנפט, מסלול הדומה לאסטרטגיה האיראנית אך בהיקף גדול בהרבה.
חברה, מים ומשילות
שחיקת ההון החברתי ניכרת בדעיכת המעמד האינטלקטואלי, בהסתגרות ובהגירה פנימית לשוליים תחת מצוקת פרנסה. הנשיא מסעוד פזשכיאן מזהיר כי זלזול ב״חוקי הטבע והמדע״ יביא לאסונות. אנשי דת מתונים יוצאים נגד טענות המקשרות בין הבצורת למדיניות החיג׳אב ומגדירים אותן ״בלתי מדעיות בעליל״. קריאות של אקדמאים להיות ״הקול של החברה ולעמוד לצד העם״ מבקשות להשיב אמון בסיסי.
נושאי ביטחון באיראן
מערכת הביטחון מתמקדת ב״מניעת נזקים״ ובהקשחת אבטחה סביב נכסים קריטיים. שר המודיעין מדבר על תכנית ״התמודדות עם חדירה״ וטוען שהאויב עבר ממערכה צבאית ל״טרור אזרחי והסתה״, לרבות ״קידום רדידות״. השיח הרשמי מצייר את זירת הרשת כחלק ממערכה מתואמת להפלת המשטר.
ניגודים ופערים
משפטית, טהראן מגנה את הסנאפבק כחסר בסיס, אך במקביל משתמשת בהודאות יריבים כ״ראיה״ במסלולים בינלאומיים. חברתית, הקריאות לחיזוק הלכידות מתנגשות עם שחיקת הכנסה ואמון. אזורית, תנאי סעודיה לנורמליזציה מתרחקים מהצהרות ישראליות, והיוזמות האמריקאיות נתפסות כהכתבת מציאות ביטחונית. ברטוריקה, הכרזה על ״ניצחון״ במלחמת 12 הימים מתנגשת עם נזקים לתשתיות ועמימות שלא הוסרה.
מה שלא מספרים באיראן
רדיפת בהאים
בקהילה הבהאית מדווחים בעקביות על מעצרים, זימונים לחקירות, כתבי אישום עמומים ושחרורים בערבות שמלווים באיסורי תעסוקה או לימודים. בחודשים האחרונים נרשמו כמה מעצרים מתוקשרים, לעיתים בבתי המשפחות ובליווי החרמת ציוד אישי, שמצטרפים לשנים של ענישה מצטברת. בעיתונות הממסדית הסיפור כמעט ואינו קיים או שמוצג כמאבק “נגד כתות”. התוצאה היא אווירת פחד קהילתית והדרה מוסדית שבאה לידי ביטוי גם באקדמיה ובשוק העבודה. עבור הקורא, זהו סימן מובהק לדיכוי דתי שיטתי ולא לאירועים נקודתיים.
זאהדאן – “יום שישי הדמים”, נשאר פצע מדמם
ב-30 בספטמבר 2022, נטבחו על ידי משמרות המהפכה מוחים בעיר זאהדאן מחוץ למסגד ״מכי״. משפחות ההרוגים ובני הקהילה בלוצ’ית מדווחים על היעדר דין וחשבון של דרגי הפיקוד. הליכים משפטיים מתמשכים, העברות תיקים בין רשויות, והגבלות על פעילות עורכי דין יצרו תחושת עוול כרוני. במקביל, פעילים שטענו לאחריות רשמית נתקלו במעצרים או בהטרדות. השלטון מדגיש כי “החקירות מתנהלות”, אך הציבור לא רואה תוצאות משנות מציאות. זהו מבחן מרכזי לבקרת כוח המדינה וליכולת מערכת המשפט לספק צדק לנפגעי אלימות מדינתית.
שלושה מקרי הצתה עצמית ב־12 ימים – סיר לחץ חברתי
בחלון זמן קצר דווח על שלושה מקרי הצתה עצמית: ביניהם, סטודנט שמחה על פגיעה בפרנסת משפחתו ועובד מאזור הפריפריה באיראן, מאחורי כל סיפור עומדים חובות, אבטלה, ביורוקרטיה וחוסר אמון בהישגי פנייה לשלטון. לעיתים הרשויות מגיבות בעונשי משמעת למקומיים המעורבים או בהצהרות על בדיקות, אך המענה הרווחתי-נפשי נותר דל. רצף כזה אינו “סטטיסטיקה מקרית” אלא נורת אזהרה למדיניות ציבורית שמפספסת את המצוקה או מתעלמת ממנה.
נישואי קטינות ואלימות מגדרית
התקשורת העצמאית מציפה מדי פעם סיפורי קצה של נערות שנישאו בגילאי 12–14, חלקן הופכות לאימהות בתוך שנה וחוות מעגל של תלות, אלימות והיעדר ייצוג משפטי. במקרה הבולט של גולי כוהכן, ההליך הפלילי מתקדם תוך טענות על הודאה ללא ייעוץ משפטי ועל דרישת “דִיַּה” (כסף דמים) כדי למנוע עונש קיצוני. ממסדית, השיח ממוסגר תחת “מסורת” ו”חוק”, והפוקוס עובר לאירועי ראווה על “כבוד המשפחה”. התוצאה: הבעיה נותרת בשוליים, רחוקה מפתרון מערכתי של הגנה, חינוך ותמיכה.
עיצוב, אופנה וחיג’אב – אכיפה שמעצבת תרבות
סוכנות הידיעות פארס, המזוהה עם משמרות המהפכה, הודיעה כי בעקבות פרסום “סרטון מגונה” באירוע של “שבוע העיצוב של טהראן”, האירוע הופסק. כלי התקשורת הממשלתי הוסיף כי עצירת “שבוע העיצוב של טהראן” נעשתה לאחר פרסום הצהרה של בסיג’ הסטודנטים של קמפוס הפקולטה לאמנויות.
בסיג’ הסטודנטים של הקמפוס כתב בהצהרתו: “האיכות הירודה של חיקויים נוצצים הפכה את האוניברסיטה יותר למקום לבידורים בעייתיים.” לפי סוכנות פארס, בטקס הושמעו קטעי מוזיקה בעלי תוכן פוליטי על גבי צילומי הטקס, בנוכחות נשים ללא חיג’אב. “שבוע העיצוב של טהראן”, הוא מסגרת שבה מעצבים מציגים את יצירותיהם השונות והחדשניות במקומות שונים ברחבי העיר בפני הציבור. התומכים בממשלה מתחו ביקורת על קיום השבוע ותקפו את הנהלת האוניברסיטה ואת שר המדע.
