במשך עשרות שנים ספגה מדיניות הסנקציות של האיחוד האירופי ביקורת מצד שותפיו הבינלאומיים ובעיקר מצד ארצות הברית בטענה כי מדובר במדיניות רחבה בהיקפה אך חלשה באכיפתה. בעוד שהאיחוד האירופי הצטיין בגיבוש רשימות של אנשים וגופים הנתונים לסנקציות האכיפה בפועל של צעדים אלה ובייחוד העמדה לדין פלילי של מי שמאפשרים את זרימת הכספים הושארה בידי מערכות המשפט השונות ולעיתים הבלתי עקביות של המדינות החברות.
מעצרו האחרון של מוחמד חנון באיטליה אדריכל ונשיא אגודת הסולידריות עם העם הפלסטיני מהווה נקודת מפנה בנוף זה. חנון מואשם בקידום פעילות למטרות טרור ובהלבנת כספים שיועדו לתמיכה בחמאס במסווה של סיוע הומניטרי. עניינו אינו רק פרשה פלילית מקומית אלא סימן ראשון ומשמעותי לכך שהאיחוד האירופי נכנס לעידן חדש של אכיפה תקיפה מתואמת ומבוססת על הפללה של הפרת סנקציות.
כדי להבין את משמעות מעצרו של חנון יש לבחון את ההקשר ההיסטורי של משטר הסנקציות האירופי. בעבר הכללה ברשימת סנקציות באירופה הובילה בעיקר להקפאת חשבונות בנק ולהגבלות נסיעה צעדים מנהליים שגורמים מתוחכמים הצליחו לא פעם לעקוף באמצעות חברות קש או מערכות העברת כספים בלתי פורמליות כגון חוואלה.
ואולם בעקבות השינויים הגאופוליטיים של ראשית שנות העשרים של המאה הנוכחית פעל האיחוד האירופי להפללת הפרת סנקציות. מעצרו של מוחמד חנון הוא אחד המקרים הבולטים הראשונים של יישום תפיסת אכיפה קשיחה זו. כאשר העברת כספים לגוף מוכרז כגון חמאס מוגדרת כעבירה פלילית של הסתה לביצוע עבירה במטרה לקדם טרור קבעו הרשויות באיטליה בסיוע מודיעין אירופי רף אכיפה חדש. המסר ברור האיחוד האירופי אינו מסתפק עוד בהקפאת נכסים אלא נכון כעת לתפוס נכסים ולהעמיד לדין פלילי.
פרשת חנון מדגישה פגיעות ייחודית במערכת הפיננסית ובמערכת הפיקוח על שימושים דו תכליתיים של האיחוד האירופי השימוש בארגונים ללא כוונת רווח כצינורות להעברות כספים בלתי חוקיות. על פי החשדות האגודה שבראשה עמד חנון שימשה חוליה מקשרת בין תורמים באירופה לבין הזרועות הפיננסיות של גופים הנתונים לסנקציות.
פעולת האכיפה ממחישה את היישום המעשי של הדירקטיבה השישית למניעת הלבנת הון אשר הרחיבה את רשימת עבירות המקור כך שתכלול טרור ופשיעה מאורגנת. במסגרת כללים אלה גם אם נטען כי הכספים יועדו למטרות הומניטריות העדר שקיפות בשלב האחרון של העברת הכספים היה גורם מכריע להפעלת האכיפה. תובעים באירופה עושים כיום שימוש בדרישות בדיקת נאותות מוגברת לא רק כסטנדרט בנקאי אלא ככלי תביעה לפירוק רשתות המנצלות את תחומי הפעילות העסקית והפילנתרופית כדי לעקוף חסימות מסחריות ופיננסיות.
סיבה מרכזית לכך שמעצרו של חנון נתפס כסימן ראשון לאכיפה רחבה יותר היא רמת שיתוף הפעולה הבין מדינתי חסרת התקדים שאפיינה את החקירה. החקירה לא התבצעה בחלל ריק אלא נשענה על שילוב אינטרסים בין משטרת הכספים האיטלקית משרד האוצר האמריקני שכבר הטיל סנקציות על חנון ומנגנוני שיתוף מודיעין כלל אירופיים באמצעות יורופול.
בעבר אדם שהוטלו עליו סנקציות בארצות הברית יכול היה עדיין לפעול בחלק ממדינות האיחוד האירופי בשל הגדרות שונות של מושג הסיוע. מעצרו של חנון מסמן כי הפער הטרנס אטלנטי באכיפה הולך ונסגר. האיחוד האירופי מאמץ בהדרגה מודל אכיפה הדומה לגישת מגניצקי העולמית שבו עצם ההכרזה נושאת משקל משפטי זהה ברומא ובברלין כפי שהיא נושאת בוושינגטון. התכנסות זו מונעת תופעה של חיפוש מקלט שיפוטי בידי מממנים בלתי חוקיים שבעבר ראו בנוף המשפטי המפוצל של אירופה אזור בטוח לפעילותם.
בעולם הפיקוח על סחר אסטרטגי ועל זרימות פיננסיות לתפיסה הציבורית יש חשיבות דומה לזו של החוק עצמו. במשך שנים נתפסו סימני האזהרה שנכללו בהמלצת הנציבות האירופית משנת 2019 כהמלצות בלבד ולא כהנחיות מחייבות.
הפרופיל הציבורי הגבוה של מעצרו של חנון משמש גורם הרתעתי סמלי. הוא מטלטל את תחומי התיווך והפילנתרופיה ומבהיר כי טענת לא ידעתי לאן הכסף מיועד אינה עוד הגנה קבילה. עבור קציני ציות ברחבי האיחוד האירופי פרשת חנון היא מקרה מבחן המדגיש את חשיבות זיהוי הבעלים הנהנים ובקרה על שימוש סופי. אם אדריכל באיטליה יכול להיעצר בשל יעדם הסופי של כספים שהועברו כל גוף עסקי המעביר טכנולוגיה דו תכליתית או כספים רגישים חייב להבין כי הוא נתון לאותה רמת פיקוח.
אף שמעצר זה מהווה אבן דרך הוא גם חושף את האתגרים שבשמירה על תנופה זו. כדי להפוך סימן ראשון זה לסטנדרט אכיפה על האיחוד האירופי לאחד את רמות הענישה ולהבטיח שמפר סנקציות יעמוד בפני עונש דומה בהולנד ובאיטליה. כמו כן יש לחזק את הרשות האירופית למניעת הלבנת הון כך שתשתמש במקרים כגון חנון ליצירת רשימות אזהרה אחידות לכל החברות באירופה. נוסף על כך יש להגן על תחום השימושים הדו תכליתיים שכן כספים הם עורק החיים של הסחר הבלתי חוקי ואכיפת סנקציות פיננסיות היא קו ההגנה המרכזי למניעת זליגת טכנולוגיות רגישות לידיים הלא נכונות.
מעצרו של מוחמד חנון מייצג את הרגע שבו נמר הנייר של אכיפת הסנקציות האירופית הצמיח שיניים. זהו מעבר חד ממדיניות תגובתית של רישום שמות לאסטרטגיה יזומה של פירוק צינורות מימון.
עבור הקהילה העסקית פרשת חנון היא הוכחה מכרעת לכך שציות לסחר וציות פיננסי הפכו לבלתי נפרדים. בין אם מדובר בהעברת ציוד מעבדה מתקדם ובין אם בהפצת תרומות הומניטריות חובת הזהירות עלתה לרף פלילי. הרשויות באיטליה לא עצרו רק אדם אחד הן סימנו את תחילתו של עידן אפס סובלנות לעקיפת האינטרסים הביטחוניים של אירופה.
