המאבק של איראן ברגולציה של מטבעות קריפטוגרפיים מגלם פרדוקס: הממשלה הכירה רשמית בכריית קריפטו כענף תעשייתי שמטרתו לעקוף את הסנקציות ולהרוויח מטבע זר, ובו בזמן היא נלחמת מלחמה אבודה נגד רשת מחתרתית ענפה של כורים לא מורשים, הפוגעת קשות בשוק החשמל ובכלכלה של המדינה. השימוש הבלתי חוקי באנרגיה מסובסדת לפעילות עתירת אנרגיה זו מתורגם ישירות להפסקות חשמל מתגלגלות, לתסכול ציבורי ולבזבוז כלכלי משמעותי, והוא ממחיש כישלון חריף באכיפה ואת ההשלכות השוחקות של פעולה מחוץ למסגרת המפוקחת של המדינה.
ההשלכה המיידית וההרסנית ביותר של כריית הקריפטו הבלתי מוסדרת היא הניקוז העצום של משאב החשמל הלאומי, שכבר כיום נמצא במצב שברירי. התמריץ העיקרי של הכורים הבלתי חוקיים הוא מחירי החשמל המסובסדים באיראן, שהם מהנמוכים בעולם. בעוד שכורים בעלי רישיון נדרשים לשלם תעריף גבוה יותר, הצמוד למחירי הייצוא, החוות הבלתי חוקיות מנצלות חיבורי חשמל ביתיים, חקלאיים או תעשייתיים, ובכך משלמות שבריר מהעלות האמיתית, ולעיתים אף עוקפות את המונה לחלוטין.
היקף הצריכה הבלתי מוסדרת הזה הוא עצום. גורמי חשמל איראניים העריכו כי פעילות הכרייה הבלתי מורשית צורכת אלפי מגה-וואט של חשמל מדי יום, כמות השווה לעיתים לביקוש החשמל של עיר גדולה שלמה כמו טהראן, או לתפוקה של כמה תחנות כוח גרעיניות. חברת החשמל הממשלתית טאווניר ייחסה לעיתים עד 15%–20% ממחסור החשמל במדינה לפעילות זו.
הצריכה הבלתי חוקית הזו יוצרת חוסר איזון חמור שהרשת אינה מסוגלת לשאת, במיוחד בעונות שיא — בקיץ הלוהט ובחורף הקר. התוצאה צפויה: הפסקות חשמל מתגלגלות בערים ובמחוזות רבים. עבור האזרח האיראני הממוצע, הפסקות חשמל אלו גורמות סבל ממשי: הן פוגעות במכשירי חשמל ביתיים, משבשות את חיי היומיום ומשתקות שירותים חיוניים, כולל בתי חולים ועסקים. במילים אחרות, האנרגיה המסובסדת שיועדה לבתים ולתעשייה החיונית נגנבת בפועל ליצירת נכס דיגיטלי פרטי, והציבור נאלץ לשאת במחיר של חושך וחוסר נוחות.
ההבחנה בין כרייה חוקית לבלתי חוקית היא מוקד הבעיה הרגולטורית באיראן, וההשלכות של פעולה מחוץ למערכת החוקית הן חמורות. כאשר הממשלה הכשירה את כריית הקריפטו בשנת 2019, מטרתה המרכזית הייתה לנצל את הפוטנציאל של המטבעות הדיגיטליים ליצירת מטבע זר שיוכל להקל על הלחץ שנגרם מהסנקציות הבינלאומיות. החוק מחייב את הכורים בעלי הרישיון לקבל היתרים ממשרד התעשייה, המכרות והמסחר, ולמכור את המטבעות שנכרו לבנק המרכזי של איראן (CBI) באמצעות מערכת נימה (NIMA). המטבע הזר המוחזר לבנק המרכזי משמש לאחר מכן למימון יבוא ולייצוב הריאל.
לעומת זאת, הכורים הבלתי חוקיים פועלים לחלוטין מחוץ לפיקוח. הם נהנים מחשמל מסובסד (או גנוב), ובעיקר אינם מעבירים את רווחיהם לבנק המרכזי. הרווחים שלהם, הנובעים ממשאב מדינתי, נותרים בידיים פרטיות ולעיתים אף מועברים מיד אל מחוץ למדינה. התוצאה היא בריחת הון מסיבית, הפוגעת במנגנון שבנתה הממשלה כדי לתעל את הכרייה לטובת הכלכלה הלאומית. כך הופכת הכרייה הלא חוקית מנכס אסטרטגי אפשרי לעקיפת סנקציות למוקד הפסד כפול — של אנרגיה ושל מטבע זר.
מכיוון שהפעילות הבלתי חוקית אינה מוסדרת, משרד האנרגיה אינו שולט בה כלל. הוא אינו מסוגל להורות על השבתתן של חוות כרייה מחתרתיות בעונות עומס, צעד שמוטל באופן קבוע על כורים בעלי רישיון כדי לאזן את הרשת. היעדר השליטה הזו הופך את חיזוי הביקוש ואת ניהול הרשת למשימה כמעט בלתי אפשרית, מגביר את הסיכון לנפילות מתח, לתקלות בציוד ולכשלי חשמל רחבי היקף המאיימים על התשתית כולה.
המאבק באכיפת החוק שוחק את משאבי המדינה. הממשלה נאלצה להקצות כוח אדם רב למבצעי אכיפה, ופתחה מעת לעת בקמפיינים לאומיים לאיתור חוות כרייה נסתרות במבנים נטושים, במפעלים הרוסים ואף במנהרות תת־קרקעיות. הרשויות אף נאלצו להציע פרסי כספיים נדיבים לאזרחים שידווחו על פעילות בלתי חוקית, צעד נואש המדגיש את עומק המשבר ואת חוסר יכולתה של המדינה להתמודד עמו באמצעים רגילים. מעגל האכיפה המתמשך מוסיף עלויות מנהליות ומאמץ למערכת תקציבית שכבר נמצאת במצוקה.
חשוב להדגיש את ההבדל הבסיסי בין כריית מטבעות קריפטוגרפיים לבין שימוש בהם לתשלומים באיראן. ההבחנה הזו חיונית להבנת האסטרטגיה הכוללת של הממשלה. כריית מטבעות קריפטוגרפיים מוסדרת זהו תהליך של יצירת מטבעות חדשים (למשל ביטקוין) באמצעות כוח חישוב. המדינה רואה בכך פעילות תעשייתית, אמצעי ליצירת נכס במטבע זר. לכן היא מתירה זאת, כל עוד למפעיל יש רישיון, הוא משלם תעריף גבוה ומוכר את המטבעות שנכרו לבנק המרכזי. המדינה מנסה לשלוט בייצור הקריפטו לצרכיה. לעומת זאת, השימוש במטבעות דיגיטליים כתשלום בתוך איראן הוא בלתי חוקי. הבנק המרכזי אוסר זאת באופן מוחלט, כדי לשמור על עליונות הריאל, למנוע בריחת הון ולהבטיח שליטה מלאה במערכת המוניטרית. הממשלה חוששת שהתרת תשלומים בקריפטו תיצור מערכת מוניטרית מקבילה ובלתי נשלטת, שתערער עוד יותר את המטבע המקומי הנתון ממילא לאינפלציה כרונית.
קיומו של מגזר כרייה לא חוקי וחזק מערער את ההפרדה הזו. באמצעות צריכת חשמל מסובסד, הכורים הבלתי מורשים ממירים משאב יקר הנשלט על ידי המדינה לנכס גלובלי מבוזר שאינו כפוף כלל לפיקוחה. בכך הם מחלישים גם את מאמצי ייצוב המטבע וגם את מאמצי עקיפת הסנקציות שעמלו הרשויות לבנות.
לסיכום, תופעת כריית הקריפטו הבלתי חוקית באיראן איננה מקרים בודדים של עבריינות, אלא שוק שחור מאורגן ורחב היקף, הנשען על מחירי אנרגיה מסובסדים. מדובר במנגנון כלכלי עצום ובלתי מבוקר, המנקז את משק החשמל, גורם להפסקות חשמל קשות, מערער את היציבות ומסכל את מאמצי הממשלה להפוך את הכרייה החוקית למקור הכנסה נשלט אל מול הסנקציות. הכישלון לאכוף את המסגרת החוקית מאפשר לשוק השחור להכתיב את הכללים, וכתוצאה מכך נגרם ניקוז שיטתי של משאבי האנרגיה ושל כלכלה שכבר סובלת ממשבר מתמשך.
