בראיון מקיף לסוכנות הידיעות Il Tempo, מנתח עודד עילם מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון את הסבירות להסכם או לתקיפה אמריקנית באיראן, את מצב תוכנית הגרעין והטילים לאחר מבצע "אריה מתרומם", את יציבות משטר האייתוללות, את תרחיש התקיפה האפשרי כולל שלב סייבר מקדים, את מצבן של שלוחות איראן ובראשן חיזבאללה, את האיום על אירופה ואת הסיכוי לשינוי משטר בטהרן. מסקנתו היא שאיראן נחלשה אך לא נוטרלה, המשטר שביר אך אינו קורס, וההכרעה תושפע בעיקר מלחץ כלכלי מתמשך ומשיקולים פנימיים של האליטה השלטת.
דדליין של טראמפ: הסכם או תקיפה
Il Tempo: הנשיא דונלד טראמפ העניק לאיראן דדליין של 10-15 ימים להגיע להסכם, בעוד ארצות הברית כבר מגייסת כוחות ומעבירה נכסים צבאיים לאזור. מנקודת מבטך, מהם הסיכויים שיושג הסכם, ומהם הסיכויים שארה"ב תתקוף?
עודד עילם: הנשיא טראמפ יצר לוח זמנים דחוס, אך במזרח התיכון קווים אדומים נמשכים לעיתים בעיפרון עם מחק בקצהו. המשטר האיראני מחשב כי הוא מסוגל לספוג תקיפה קצרה וחדה ולשרוד פוליטית. לכן הוא צועד על חבל דק ומציע את המינימום ההכרחי של ויתורים תוך שמירה על מנוף הלחץ הגרעיני המרכזי שלו.
מנקודת מבטה של וושינגטון, לטראמפ אין תיאבון לעוד עיראק או אפגניסטן בוציות. סביר שהוא מאמין כי תקיפה מוגבלת וכירורגית עשויה לזעזע את טהרן ולהביא אותה לקבל תנאים הקרובים יותר לדרישות האמריקניות. במקביל, קולות מרכזיים סביבו נזהרים מהסלמה. איש אינו יכול לחזות בביטחון את נקודת הסיום, במיוחד אם איראן תגיב באיום על מצרי הורמוז, שדרכם זורמים כ-20% מהנפט העולמי, כ-17-20 מיליון חביות ביום. גם שיבוש זמני יטלטל את השווקים ויקפיץ בחדות את מחירי האנרגיה.
השאלה האמיתית כפולה: עד כמה טהרן מוכנה לסגת בהעשרת אורניום, וכמה העשרה וושינגטון מוכנה לסבול? יועצים לוחשים באוזנו של טראמפ כפי שהנרי קיסינג'ר ייעץ לריצ'רד ניקסון בווייטנאם: להכריז על הצלחה ולהסתלק. האם מי מהצדדים מוכן לפשרה פרגמטית כזו אינו ברור.
כרגע אנו מצויים בשלב הערכה, ממתינים לתגובה הרשמית של איראן ושוקלים אם ניתן למתוח עוד את המשא ומתן. אם עליי להטות את הכף, הסיכויים נוטים מעט יותר לתקיפה מוגבלת מאשר לפריצת דרך דיפלומטית, אך באזור זה הוודאות היא הקורבן הראשון.
אחרי "אריה מתרומם": גרעין פצוע, טילים מתחדשים
IT: לאחר מבצע "אריה מתרומם" ביוני 2025, איראן האיצה את שיקום אתרי הגרעין ויכולות הטילים שלה. האם המשטר עדיין מחזיק ביכולות התקפיות משמעותיות?
עילם: מבצע "אריה מתרומם" גרם נזק ממשי ומדיד, אך לא מחק את היכולות האסטרטגיות של איראן. בתחום ההעשרה, התוכנית נעצרה לעת עתה ומתקנים מרכזיים נפגעו קשות. עם זאת, לפי דיווחים איראן עדיין מחזיקה בכ-420 ק"ג אורניום מועשר ל-60% וכ-3.5 טון ברמת 3.5%, ואין ודאות מלאה לגבי מיקומו ומצבו של כל החומר. חידוש העשרה בהיקף רחב צפוי לארוך חודשים ולא שבועות, אך הידע המדעי, הסגל ההנדסי והבסיס התעשייתי נותרו בעינם. אי אפשר להפציץ ידע. בסיוע טכני אפשרי מצפון קוריאה, עקומת ההתאוששות עלולה להתקצר. התוכנית פצועה אך לא נכרתה.
גם בתחום הטילים התמונה מעורבת. לפי דיווחים, ישראל פגעה בכ-50% מארסנל הטילים הבליסטיים ארוכי הטווח של איראן. מתוך כ-584 משגרים, כ-178 מוערכים כמבצעיים כיום. מדובר בצמצום משמעותי. אך איראן משקמת במהירות, לכאורה בסיוע חומרי וטכנולוגי מסין ורוסיה. התחזיות מצביעות כי עד סוף 2026 עשויה איראן להעמיד כ-2,000 טילים וכ-600 משגרים אם הקצב יימשך.
זהו איום אסטרטגי לא רק לישראל אלא לאזור כולו. חלק מהמערכות מגיעות לטווחים המכסים אזורים באירופה. ואם המשטר ירגיש שגבּו אל הקיר, הוא עלול להתנהג פחות כשחקן שחמט רציונלי ויותר כטיגריס פצוע בכלוב מצטמצם, מסוכן דווקא משום שהוא סבור שאין לו מה להפסיד.
בשורה התחתונה: איראן נסוגה לאחור אך לא נוטרלה. התשתית נפגעה והארסנל צומצם, אך הכוונה, הידע ומאמץ השיקום מותירים את האיום ממשי מאוד.
משטר בשפל, אבל לא בהכרח על סף קריסה
IT: כתבת כי משטר האייתוללות מצוי לא רק תחת מצור פוליטי אלא ב"פשיטת רגל קיומית". לאחר דיכוי המחאות בקיץ האחרון, האם משטר ח'אמנאי שברירי? האם עלול לקרוס במהירות?
עילם: המשטר נמצא בנקודת השפל העמוקה ביותר מאז תום מלחמת איראן-עיראק ב-1988. אז קיבל ח'ומייני את הפסקת האש ואמר: קבלת ההחלטה הזו קטלנית יותר משתיית רעל. אני נכנע לרצון האל ושותה את גביע הרעל.
כיום הרפובליקה האסלאמית חווה תשישות אסטרטגית דומה אך פנימית. הכלכלה מתוחה עד קצה גבול היכולת, האינפלציה רוקנה את מעמד הביניים, והערכות רבות מצביעות כי 75%-80% מהאוכלוסייה דוחים את שלטון אנשי הדת. גם בקרב תומכים שיעים מסורתיים גוברת ההכרה לאן הובילה הדרך.
אך שבריריות אינה שקולה לקריסה מיידית. הדיכוי האלים נועד לא רק לרסק התנגדות אלא להחדיר פחד מתמשך. אפקט ההלם נותר. ולמרות רטוריקה אוהדת במערב, לא התממש סיוע חיצוני ממשי, עובדה המשפיעה על נכונות הציבור להתארגן מחדש. היעדר הנהגה חלופית משמעותי.
משטרים נופלים לא כשאנשים כועסים אלא כשעמודי התווך נסדקים. קריסה תחל כנראה בשברים בתוך האליטה או מנגנוני הביטחון כמו משמרות המהפכה, כוח קודס או הצבא, כמו סדקים בסכר לפני השיטפון. נכון לעכשיו, עלי ח'אמנאי שולט במנגנון הכפייה.
המשתנה הקריטי הוא לחץ כלכלי. אם הסנקציות יישארו הדוקות, הריקבון המבני יעמיק. אם יוסרו מוקדם מדי תמורת ויתורים גרעיניים קוסמטיים, אנו עלולים לחזור לאשליה היסטורית מוכרת. כשנוויל צ'מברליין שב ממינכן ב-1938 והכריז על שלום בזמננו, ההיסטוריה שפטה זאת בחומרה. לסיכום: המשטר שביר אך לא קורס. לחץ מתמשך עלול להפוך שבירות להתמוטטות. הקלה מוקדמת תעניק לו חמצן מחודש.
איך עשויה להיפתח מערכה: סייבר ואז תקיפות מדויקות
IT: כיצד תיראה תקיפה אפשרית? האם תכוון רק ליעדים צבאיים או גם פוליטיים?
עילם: אם תתרחש פעולה צבאית, היא תחל כמעט בוודאות לא במפציצים עם שחר אלא במתקפת סייבר מתואמת שנועדה לעוור, לשבש ולעכב את יכולת התגובה האיראנית.
שלב אפס – דיכוי סייבר: עוד לפני שיגור טיל אחד, יחידות סייבר אמריקניות וישראליות יפגעו ברשתות צבאיות, מערכות הגנה אווירית, שליטה בטילים ומוקדי פיקוד גרעיניים. המטרה היא לנתק את מערכת העצבים של היריב וליצור בלבול שיקטין את יעילות התגובה.
שלב ראשון – תקיפות קינטיות: לאחר שיבוש ההגנות יותקפו אתרי גרעין, תשתיות ייצור ושיגור טילים, מרכזי שליטה של משמרות המהפכה וכן דמויות מפתח בולטות.
שלב שני – דינמיקת הסלמה: אם איראן תגיב בפגיעה בתשתיות נפט וגז או בניסיון לסגור את מצרי הורמוז, המערכה עלולה להתרחב למסוף הנפט באי ח'ארג, שדה הגז דרום פארס, בית הזיקוק בעבאדן ובית הזיקוק בבנדר עבאס. בשלב זה התקיפות יהפכו גם ללוחמה כלכלית. שלב הסייבר יימשך במקביל כדי למנוע תגובת סייבר איראנית.
שלוחות איראן: פחות מכריעות, עדיין מסוגלות להזיק
IT: מה מצב שלוחות איראן באזור? האם חיזבאללה עדיין מהווה איום רציני על ישראל?
עילם: הן כבר אינן משנות משחק אסטרטגיות. ציר ההתנגדות נפגע משמעותית, נתיבי אספקה שובשו, מפקדים חוסלו, מימון צומצם ותיאום נפגע.
חיזבאללה נחלש. פרויקט הטילים המדויקים ארוכי הטווח ספג מכות, מבני פיקוד נחשפו וישראל הוכיחה חדירה מודיעינית עמוקה. עדיין יש לו רקטות, כטב"מים, יכולות נ"ט וכוח לוחם מאומן, אך הוא זהיר בהרבה. עימות כולל עלול לאיים על הישרדותו בלבנון.
הוא מסוגל להסב כאב אך אינו מחזיק עוד במנוף ההרתעה המכריע שטען לו בעבר. האיום קיים אך אינו קיומי בשלב זה.
האיום על אירופה: טילים, תשתיות חשאיות וחיבור לפשיעה
IT: באירופה איראן נתפסת לעיתים כרחוקה ולא מאיימת במיוחד. האם אתה מסכים? אילו איומים היא מציבה לאירופים?
עילם: איני מסכים. איראן פיתחה טילים בטווח של כ-2,000 ק"מ המסוגלים להגיע לחלקים מדרום מזרח ומרכז אירופה. גם אם אירופה אינה יעד מיידי, היכולת קיימת.
איראן הוכיחה נכונות לפעול על אדמת אירופה. בשנת 2018 הורשע דיפלומט איראני בבלגיה במעורבות במזימה לפיגוע ליד פריז. רשתות מודיעין איראניות נחשפו בגרמניה, צרפת, הולנד וסקנדינביה.
בנוסף, קיימת זיקה בין טרור לפשיעה מאורגנת, כולל הלבנת הון והברחות. אם איראן תחוש לחוצה, אירופה עלולה להפוך לזירת תגובה א-סימטרית, כולל סייבר או טרור בר הכחשה. מרחק אינו חסינות.
מודיעין בתוך איראן: נכס מכריע, אבל לא קסם
IT: האם רשתות מודיעין בתוך איראן יכולות להיות מכריעות במקרה של תקיפה?
עילם: איני מתייחס לפרטים מבצעיים. אך היסטורית, לישראל הייתה חדירה מודיעינית עמוקה באיראן. מודיעין הוא עמוד השדרה של כל מערכה, מאפשר דיוק, הערכת נזק והבנת תהליכי קבלת החלטות. עם זאת, אין שירות כל יכול. מודיעין מצמצם ערפל אך אינו מבטל אותו. ההכרעה תלויה בשילוב בין מודיעין, אסטרטגיה וביצוע.
שינוי משטר: תהליך מצטבר שמוכרע מבפנים
IT: כמה מהר עשוי להתרחש שינוי משטר בטהרן?
עילם: שינוי משטר לא יתרחש כתוצאה מיידית של תקיפה בודדת. איראן אינה מונוליתית, רק כ-40% מהאוכלוסייה פרסית ויש מיעוטים משמעותיים. אם האליטה תחשוש מהתפרקות לאומית, החישוב ישתנה. שינוי יבוא מבפנים, ייתכן כמהלך כוח של גורמי ביטחון או בכירים דתיים, ואולי במבנה קולקטיבי זמני.
לחץ חיצוני עשוי להאיץ שברים פנימיים, אך מדובר בתהליך ארוך ומורכב. שינוי יתרחש כאשר האליטה תחליט להציל את המדינה באמצעות החלפת המשטר לפני קריסה מלאה.
מי יוביל אחרי האייתוללות: פהלווי והבעיה הגדולה של האופוזיציה
IT: האם רזא פהלווי מתאים להנהגה? האם יש דמויות אחרות?
עילם: רזא פהלווי צבר נראות כמקדם דמוקרטיה חילונית ואחדות לאומית. תומכיו מדגישים את כישוריו וקשריו הבינלאומיים, מבקריו רואים בו מנותק ומזוהה עם מורשת שנויה במחלוקת. הוא מדבר על מעבר לא אלים ובניית קואליציות והביע נכונות להוביל ממשלת מעבר. עם זאת, היעדר ארגון פנימי ישיר מעלה ספקות לגבי יכולת משילות באופוזיציה מפוצלת. לא צמחה דמות מאחדת אחרת. סמלי מחאה ופעילים בגולה זוכים להכרה, אך המחאה רחבה ומפוצלת ומתמקדת בעיקר בקריסת המשטר ולא בזהות מחליפו.
