לא, זה לא הזמן לחגוג הסכם שלום אפשרי עם איראן. החלטתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לדחות בחמישה ימים את האולטימטום שהיה צפוי להינתן כבר הלילה אינה אומרת שהמלחמה הסתיימה. מדובר בתמרון אסטרטגי, לא בנסיגה, לא בשבר ביחסים עם ישראל, ובוודאי לא בוויתור על המאמץ להביא את מסלולו של משטר האייתוללות לסיומו. עוד צפויות הפתעות רבות.
המהלך האחרון של טראמפ מדגים שוב את רוחב לוח השחמט האסטרטגי שעליו הוא פועל. ישראל נותרת שותפה שלו, שתי מגינות של המערב, שלמרות הבדלי דעות פוליטיים עשויות לפעול ברגע זה בתיאום מלא.
האחת היא מעצמת-על עולמית, והשנייה שחקן מיומן במיוחד בזירת הקרב. יחד הן מתמודדות עם משטר האחראי לאלפי הרוגים באמצעות טרור ברחבי העולם, ובמקביל רודף את אזרחיו, מוציא להורג מתנגדים ומדכא את צעיריו באלימות.
גם כאשר טראמפ הודיע על דחיית האולטימטום, הלחץ הצבאי נמשך. כוחות ישראליים תקפו מה שצה״ל הגדיר כמפקדות צבאיות מרכזיות של משמרות המהפכה האסלאמית, מתקנים שהוסוו בתוך מבנים אזרחיים אך שימשו כמרכזי תיאום למאמץ המלחמתי.
במקביל, מספר שיגורי הטילים מאיראן ירד באופן ניכר, ובכירים במשטר חוסלו בזה אחר זה, דבר שהחליש משמעותית את מערך הפיקוד בטהראן.
טראמפ נמנע לעת עתה מתקיפות מיידיות על תשתיות האנרגיה של איראן, צעד שעליו רמז בעבר כאפשרי אם טהראן לא תפתח מחדש את מצר הורמוז. הדחייה תרמה לירידה במחירי הנפט ולתגובה חיובית בשווקים הפיננסיים העולמיים, וגם הרגיעה שותפות ערביות החוששות מחוסר יציבות כלכלית.
הנשיא, בעל אינסטינקטים של איש עסקים, מבין את החשיבות של שמירה על יציבות כלכלית לצד הפעלת לחץ צבאי. עם זאת, היעדים המרכזיים שהוגדרו מראשית המלחמה לא השתנו. טראמפ הדגיש שוב ושוב את החשיבות של פירוק יכולת העשרת האורניום של איראן וסיום השאיפות הגרעיניות של משטר האייתוללות, והגדיר יעד זה כסופי.
עדיין קיימות שאלות לגבי מגעים דיפלומטיים אפשריים. דיווחים מצביעים על כך שוושינגטון ייתכן שבחנה תקשורת עקיפה עם יו״ר הפרלמנט האיראני מוחמד באקר קאליבאף, דמות מרכזית בעלת קשרים עמוקים למשמרות המהפכה, לבסיג׳ ולמערכת הביטחון האיראנית. אף שגורמים איראניים מכחישים זאת בפומבי, אין לפסול אפשרות של דיאלוג ראשוני.
התרבות הפוליטית האיראנית עושה שימוש זה זמן רב בדחייה טקטית כחלק מאסטרטגיית משא ומתן. דחייה פומבית אינה בהכרח מעידה על היעדר תקשורת מאחורי הקלעים. עם זאת, אם טהראן תדחה בסופו של דבר פשרה, המשמעות האסטרטגית של הדחייה הנוכחית תתבהר יותר.
היערכות הכוחות האמריקאיים באזור ממשיכה להתרחב. הספינה USS Tripoli, הנושאת כ-2,200 נחתים, מצטרפת לכוח משימה שכבר פועל באזור. כלי שיט נוספים, בהם USS Boxer, USS Portland ו-USS Comstock, עושים גם הם דרכם לזירה עם אלפי חיילים על סיפונם.
תנועות אלו מדגישות את חומרת הרגע. האם מתנהל מהלך דיפלומטי? האם איראן מוכנה לוותר על שאיפותיה הגרעיניות? התשובות עדיין אינן ברורות.
טראמפ פועל על לוח שחמט אסטרטגי ומקדם מספר אפשרויות במקביל, מזיז גם את המלך וגם את הפרש. מאחורי הקלעים ישראל ממשיכה לפעול בנחישות. ההשהיה היא טקטית. היעד הרחב לא השתנה.
המאמר פורסם לראשונה ב-JNS בתאריך 23 במרץ 2026.
