הודעת החות'ים כי הם מצטרפים למלחמה לצד איראן לא הפתיעה את ישראל. לפי גורם מדיני בכיר, מערכת הביטחון הישראלית ראתה תרחיש זה כסביר מאוד זמן רב ונערכה אליו בהתאם.
אין מדובר במהלך טקטי מוגבל, אלא בצעד אסטרטגי בעל השלכות רחבות. במשך כמעט חודש שמרה הנהגת "אנסאר-אללה" על עמדה זהירה ואף מהוססת, למרות הצהרות התמיכה שלה ב"ציר ההתנגדות". עם זאת, כאשר התברר כי העימות בין איראן, ישראל וארצות הברית מתרחב לעימות אזורי רחב יותר – הארגון עדכן את הערכת הסיכונים שלו.
השיגור הראשון לעבר דרום ישראל לא גרם לנזק משמעותי, אך סימן מעבר מהצהרות לפעולה. צעד זה השלים למעשה את כניסת כל מרכיבי "ציר ההתנגדות" לעימות. התפתחות זו מחזקת את ההתלכדות האזורית סביב איראן, אך במקביל מעלה את הסיכון להסלמה רחבה יותר.
הערכות ביטחוניות בכירות מצביעות על כך שהיעד המרכזי של החות'ים אינו בהכרח ישראל. ניסיון השנים האחרונות מראה כי הכלי האפקטיבי ביותר שלהם הוא שיבוש השיט בים האדום ובמצר באב אל-מנדב.
נתיב זה הוא עורק חיוני לכלכלה העולמית, במיוחד עבור משלוחי נפט וסחורות לאירופה. כל הפרעה, אפילו חלקית, מתורגמת מיד לעלייה במחירי האנרגיה ולחוסר יציבות בשרשראות האספקה העולמיות. כאשר מצר הורמוז כבר נמצא תחת לחץ, מעורבות באב אל-מנדב מגבירה עוד יותר את הסיכון הגלובלי. החות'ים מפעילים לחץ כלכלי עקיף במקום עימות ישיר, תוך ניצול יתרונם.
קשה להפריד בין פעולות החות'ים בתימן לבין המסגרת האסטרטגית הרחבה של איראן. איראן מאותתת זה זמן רב כי ביכולתה להרחיב את העימות למספר זירות מבלי להיכנס ישירות לכל אחת מהן.
בהקשר זה, החות'ים פועלים ככוח שלוח (proxy), אם כי לא כזה החסר לחלוטין עצמאות בקבלת החלטות. הלחץ המקביל של איראן במצר הורמוז ובבאב אל-מנדב נועד להחריף את המשבר הכלכלי העולמי ולהביא לסיום המלחמה.
במקביל, החלטת החות'ים להצטרף לעימות בשלב זה נובעת גם משיקולים פנימיים שלהם. הנהגת אנסאר אללה העריכה ככל הנראה כי הימנעות מהשתתפות עלולה לפגוע במעמדם בתוך "ציר ההתנגדות". הצטרפותם מאפשרת להם לבסס מחדש את תפקידם האזורי, ולא רק ככוח מקומי בתימן.
למרות פוטנציאל השיבוש שלהם, חשוב להכיר במגבלות היכולות הצבאיות של החות'ים. אין להם שליטה מלאה על מצר באב אל-מנדב והם חסרים אמצעים ימיים מתקדמים הדרושים להשבתה מוחלטת של נתיבי השיט.
גורמי ביטחון מציינים כי שליטה מלאה אינה נדרשת כדי להשפיע. מספר תקיפות ממוקדות או איום מתמשך עשויים להספיק כדי להסיט ספינות, להעלות עלויות ולהכניס אי-ודאות לשווקים.
במילים אחרות, הפער בין היכולת הצבאית להשפעה הכלכלית פועל לטובת החות'ים. כניסת החות'ים לעימות אינה רק תוספת כוח לאיראן, אלא שינוי איכותי באופי העימות. היא פותחת חזית ימית בעיקרה ומגבירה את הסיכון להסלמה מהפרסי (המפרץ) ועד הים האדום.
במקביל, הדבר מציב דילמה בפני הקהילה הבינלאומית: עליה להבטיח חופש שיט מבלי להיגרר למעורבות צבאית ישירה בתימן. היעדר קונצנזוס בינלאומי עלול לעודד הסלמה נוספת וליצור ואקום שבו שחקנים פועלים לפי האינטרסים שלהם.
כניסת החות'ים למלחמה, אף שאינה מכריעה בפני עצמה, יוצרת השפעה מצטברת משמעותית. המסקנה המרכזית: מעורבותם מחזקת את אסטרטגיית הלחץ הרב-זירתית של איראן באמצעות ניצול נקודות תורפה בכלכלה העולמית, וממחישה כיצד פעולות של צד שלישי יכולות להעצים את ההשלכות הגלובליות של סכסוכים אזוריים.
לסיכום, אף שהצטרפות החות'ים אינה קובעת לבדה את תוצאת המלחמה, היא מוסיפה שכבת מורכבות וסיכון חדשה. מהלך זה מגביר את טקטיקות הלחץ של איראן ומערער עוד יותר את היציבות האזורית, תוך הצבת אתגר כפול לקהילה הבינלאומית: ביטחון ימי לצד מניעת הסלמה אזורית.
