מקורות מודיעין מערביים מעריכים כי למרות החיסולים המוצלחים של ישראל – עלי לריג׳אני, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי ומנהיג בפועל של איראן, וכן מפקד הבסיג׳ גולאם סולימאני וסגנו – בנו של המנהיג העליון עלי ח׳אמנאי ויורשו, מוג׳תבא ח׳אמנאי, והמעגל הבכיר של מפקדי משמרות המהפכה אינם מוכנים להיכנע או לחפש הפסקת אש.
לפי הערכות אלה, כל דיון רציני על הפסקת אש מלאה במלחמה הנוכחית לא יתחיל עד שהמעגל הפנימי סביב מוג׳תבא ח׳אמנאי ירגיש כי המדינה התישה את כוחה צבאית וכי המשך הלחימה יעמיק את המשבר שבו היא נתונה.
עוד מציינים כי מוחסן רזאא׳י, שמונה על ידי מוג׳תבא ח׳אמנאי ליועצו הצבאי הבכיר, ממלא תפקיד מרכזי בתהליך קבלת ההחלטות.
רזאא׳י, הידוע בעמדותיו הניציות, היה בין אלה שב-1988 המליצו להימנע מהפסקת אש עם עיראק במהלך מלחמת איראן–עיראק, גם לאחר שכוחות איראן כבר היו מותשים. בסופו של דבר היה זה המנהיג העליון רוחאללה ח׳ומייני שהחליט לקבל את הפסקת האש.
לפי גורמי מודיעין מערביים, הדמויות המרכזיות סביב מוג׳תבא ח׳אמנאי כוללות:
- מוחמד באקר קאליבאף, יושב ראש הפרלמנט וקצין לשעבר במשמרות המהפכה, הנחשב בעל השפעה רבה בתהליך קבלת ההחלטות.
- אחמד והידי, גנרל במשמרות המהפכה, שר לשעבר בממשלות אבראהים ראיסי ומחמוד אחמדינג׳אד, והמפקד הראשון של כוח קודס.
- רחימ סאפווי, יועץ בכיר ודמות מרכזית ובעלת השפעה בממסד הביטחוני האיראני, במיוחד בתחום ההגנה האווירית והפיקוד האסטרטגי.
דמויות נוספות בעלות השפעה כוללות:
- מאג׳יד מוסאווי, מפקד מערך הטילים של משמרות המהפכה
- עלירזא טנגסירי, מפקד חיל הים של משמרות המהפכה
לעת עתה, למרות תקיפות כבדות, הצליחה איראן למנוע קריסה של מבנה הפיקוד הצבאי או של ההנהגה. הצבא האיראני הכין מראש תוכנית שתבטיח כי כל מלחמה נגדו תהיה יקרה מאוד לאזור ולכלכלה העולמית.
אסטרטגיית המשטר מבוססת על שני צירים מרכזיים:
- יצירת אווירת מלחמה במדינות המפרץ באמצעות מלחמת התשה הכוללת טילים בליסטיים וכטב״מים, תוך האשמתן בסיוע לארצות הברית.
- שיבוש משמעותי של התנועה הימית במצרי הורמוז.
לפי הערכות מודיעין מערביות, איראן פועלת להעלות את מחירי הנפט ל-200 דולר לחבית לקראת בחירות האמצע בארצות הברית בנובמבר, במטרה לפגוע בנשיא דונלד טראמפ.
עוד מעריכים כי אם מוג׳תבא ח׳אמנאי לא יחוסל בעתיד הקרוב, הוא צפוי לאמץ קו נוקשה ולסרב להתפשר, כדי שלא להיתפס כחלש או מובס.
מהן ההשלכות של חיסול לריג׳אני וסולימאני?
חיסולם של עלי לריג׳אני, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, ושל מפקד הבסיג׳ גולאם סולימאני מהווה מכה קשה למבנה ההנהגה האיראנית. גורמי ביטחון ישראלים בכירים אומרים כי החיסול טלטל את המשטר, אך מדגישים כי “הגרעין הקשה” של מפקדי משמרות המהפכה, השולטים בפועל באיראן, נותר על כנו.
לריג׳אני מילא תפקיד קריטי כ“מנהיג בפועל” וכמשקל נגד לאליטות הדתיות והצבאיות. חיסולו מבודד עוד יותר את מוג׳תבא ח׳אמנאי. בפועל, הגנרלים של משמרות המהפכה הם שמחזיקים בכוח, והיעדרו של לריג׳אני מחליש את קבלת ההחלטות האסטרטגיות ופוגע ברציפות הפוליטית הפנימית.
חיסול סולימאני וסגנו נושא השלכות משמעותיות על גל המחאה הצפוי להתחדש בקרוב. הוא נתפס כתגובה להרג ההמוני שביצעו כוחות הבסיג׳ באזרחים האיראנים, ועשוי לשמש מקור עידוד למפגינים, המצפים כי ישראל וארצות הברית ימשיכו לפגוע בכוחות הבסיג׳ האחראים להרג עשרות אלפים בגלי מחאה קודמים.
גורמי ביטחון מעריכים כי החיסול עשוי לפגוע בסדר הפיקודי והתפעולי בתוך יחידות הבסיג׳, אשר ימהרו למנות מחליפים, במיוחד בתפקידים מבצעיים. ישראל צפויה להמשיך לפגוע באנשי הבסיג׳.
חיסול לריג׳אני מגביר את המתיחות סביב היורש המיועד, מוג׳תבא ח׳אמנאי. אביו, עלי ח׳אמנאי, חוסל במכת הפתיחה של המלחמה, ובניו האחרים טרם נכנסו למעגל ההנהגה.
החיסולים יצרו ואקום במבנה הכוח השלטוני, ומציבים את מוג׳תבא ח׳אמנאי בפני קושי עצום לבסס את שלטונו. חסרה לו רשת תמיכה רחבה בקרב פוליטיקאים, אנשי דת שיעים והצבא. התפתחויות אלה עשויות לעכב את התבססותו ולהגביר את פגיעות המשטר למשברים פנימיים.
לפי גורמי ביטחון, החיסולים שביצעה ישראל יצרו פוטנציאל למשבר עמוק במבנה השלטון באיראן. המשטר, שכבר נחלש בעקבות אובדן המנהיג העליון ומפקדים בכירים, עלול להתקשות בקבלת החלטות אסטרטגיות ובהתמודדות עם האתגרים הפנימיים המתגברים.
ברמה החברתית, החיסולים עשויים להעניק תנופה נוספת למפגינים לצאת לרחובות בעיתוי מתאים, ייתכן בתיאום עם איתותים מצד הנשיא טראמפ.
הפעולות האחרונות של ישראל חשפו פגיעות במוקדי הכוח הפוליטיים והצבאיים של איראן, והעבירו מסר למפגינים כי המשטר אינו בלתי מנוצח ואינו מסוגל להגן על הנהגתו הבכירה. עם זאת, קיימת גם אפשרות לתגובה הפוכה, שבה חלקים מהאוכלוסייה יראו בסמכות הצבאית החזקה של משמרות המהפכה כגורם היחיד המסוגל לשמור על יציבות.
באמצעות חיסולים אלה, ישראל העבירה מסר ברור: היא מכוונת לליבת ההנהגה האיראנית – לאלה האחראים לדיכוי עמם ולתמיכה בארגוני טרור ברחבי המזרח התיכון.
חיסול בכירי המשטר מדגיש את יכולתה של ישראל לפגוע ישירות בדרגים הגבוהים ביותר של ההנהגה האיראנית באמצעות מודיעין מדויק ויכולת מבצעית מתקדמת. במקביל, הוא יוצר משבר פנימי שמחליש באופן משמעותי את תדמית העוצמה של המשטר במזרח התיכון, כאשר המיתוס רב-השנים של משטר דתי כל-יכול מתחיל להיסדק בעיני העולם הערבי.
