היחסים בין לבנון לסוריה עוברים את השינוי המשמעותי ביותר שלהם בעשורים האחרונים. נפילת משטר אסד בדצמבר 2024 ועלייתה של ממשלת מעבר בראשות אחמד אל-שרעה הפכו את הדינמיקה המסורתית של הכוח על פיה. בעוד שהמתח ה"ישן" הוגדר על ידי ההגמוניה הסורית על לבנון, המתח "החדש" מאופיין בחשדנות הדדית שברירית בין שתי מדינות הנאבקות להמציא את עצמן מחדש. בלב המתח הזה עומדות מספר סוגיות לא פתורות ורגישות מאוד, שמטילות ספק ביכולתן של שתי המדינות להגיע.
משבר הפליטים
למשך שנים, נוכחותם של כמעט 1.9 מיליון פליטים סורים היוותה מקור חיכוך מרכזי. בשנת 2025, הנרטיב עבר מעוינות לשיקום. כמעט 400,000 סורים (לפי הערכות מסוימות כ-600,000) שבו מלבנון רק בשנת 2025. עזיבתם יצרה מחסור כמעט קריטי בכוח אדם במגזרים שבדרך כלל מולאו על ידי עובדים סורים.
בעוד שלבנון שואפת לחזרה מהירה ומלאה כדי להקל על המשבר הכלכלי שלה, הממשלה הסורית החדשה התייחסה לשיבה ככלי דיפלומטי למשא ומתן. דמשק לעיתים הטילה הגבלות על ויזה או צעדי גבול תגובתיים כאשר היא רואה את ממשלת לבנון כמי שמתעללת בסורים או מתקדמת באיטיות מדי בדרישות בילטרליות אחרות.
סוגיית האסירים הסוריים
אולי הסוגיה הבלתי פתורה והמתוחה ביותר היא סוגיית האסירים הסורים המוחזקים בלבנון. דמשק רואה סורים רבים הכלואים בכלא רומיה בלבנון כ"אסירים פוליטיים" או "מהפכנים" שנלחמו נגד אויב משותף – אסד וחזבאללה. לעומת זאת, ביירות מסווגת רבים מאותם אנשים כטרוריסטים האחראים למתקפות על הכוחות המזוינים הלבנוניים (LAF).
דמשק הפכה את שחרור האסירים הללו לתנאי לנורמליזציה מלאה. סירובה של לבנון לשחרר אנשים עם "דם על הידיים" נותר מכשול מרכזי. כ-2,600 אזרחים סורים נמצאים כיום במעצר לבנוני. כמעט 70 אחוזים מוחזקים במעצר לפני משפט, רבים מהם למעלה מחמש עד עשר שנים ללא כתב אישום רשמי, בשל סעיף 108 בחוק הפלילי הלבנוני, המאפשר מעצר בלתי מוגבל בעבירות הקשורות לטרור. כ-200–500 אסירים בבלוק הטרור של רומיה הם חברים לשעבר בג'בהת אל-נוסרה או דאעש. הממשלה הסורית החדשה, שלעיתים מזוהה עם אלמנטים לשעבר של HTS, רואה בהם גיבורים פוליטיים; הצבא הלבנוני רואה בהם את מבצעי קרבות ארסל ב-2014.
המשא ומתן עבר מרטוריקה רחבה לטיוטות משפטיות קונקרטיות. סגן ראש הממשלה טארק מיטרי הפך למשא ומתן המרכזי בלבנון, המנסה לאזן בין חובה הומניטרית לדאגות ביטחון לאומי. טיוטה שנייה של הסכם שיתוף פעולה שיפוטי נמצאת בדיון מאז סוף 2025. לבנון הסכימה עקרונית להעביר אסירים שלא הורשעו ברצח. סוריה, עם זאת, מתנגדת לסעיף שימנע ממנה להעניק חנינות גורפות לאחר שהאסירים חוצים את הגבול. בסוף 2025, לבנון שחררה כ-100 סורים בערבות והעבירה 22 נוספים כמחווה של רצון טוב לשמירת המשא ומתן.
ישנה השערה רחבה כי שחרור או העברה משמעותית של אסירים עשוי להתרחש זמן קצר לפני הבחירות במאי. עבור ממשלת לבנון הנוכחית, "החזרת הטרוריסטים" למעצר הסורי תהווה ניצחון אלקטורלי משמעותי. בינתיים, דמשק עשויה לתזמן את השחרורים כדי להעדיף מועמדים לבנונים או לגושים המוכנים להעניק לסוריה ויתורים מסחריים או גבוליים מועילים לסוריה.
הברחת נשק והגבול "החדש"
במהלך שושלת אסד (1970–2024), זרם נשק ללבנון כדי לספק את חזבאללה ופלגים פרו-סוריים נוספים. מאז דצמבר 2024, גם כיוון וגם כוונת הזרימות הללו השתנו. ממשלת שרעה שואפת באופן פעיל לפרק את קווי האספקה של חיזבאללה דרך סוריה, והשיקה פעולות ביטחון במעוזים לשעבר כמו קוסייר.
זה יצר פרדוקס. בעוד רבים מלבנונים מברכים על היחלשות חזבאללה, המדינה הלבנונית מתקשה לשלוט בצד הגבול שלה. סוריה מאשימה את ביירות בכך שהיא חלשה מדי או שאינה מוכנה להפסיק הברחת סמים ונשק קל שנותרו, ומפרשת זאת כחוסר כבוד לממשל הסורי החדש.
דמשק פיזרה מוקשים במעברים בלתי חוקיים וביצעה סריקות צבאיות באזור חומס–קוסייר, מה שאילץ את חזבאללה להסתמך כמעט אך ורק על נמל התעופה הבינלאומי של ביירות. בלחץ אמריקאי, ממשלת לבנון החלה לפקח בקפדנות רבה יותר על שדה התעופה. לראשונה התרחשו עימותים צבאיים ישירים בין חיזבאללה לצבא הסורי החדש. עימותים בתחילת 2025 במחוז קוסיר גרמו לנפגעים משני הצדדים, מה שסימן את קריסת מה שמכונה "ציר ההתנגדות".
חזבאללה, חתרנות ומתנגדי משטר סורים בלבנון
מול משטר סורי עוין, חיזבאללה אימץ לפי הדיווחים אסטרטגיה של חתרנות נגד ממשלת אל-שרעה, נושא עם פוטנציאל מתפוצץ ליחסים הבילטרליים. נאמני אסד לשעבר שלא ברחו למוסקבה, אפריקה או ונצואלה, פועלים כעת בחופש יחסי בלבנון, ומשתמשים בה כבסיס למעקב או להטרדת הרשויות הסוריות החדשות. הגנרל הלבנוני ווהבי קטישה טען כי נשיא ונצואלה ניקולאס מדורו סיפק 10,000 דרכונים לחיזבאללה לחלוקה בין מתנגדי אל-שרעה הסורים.
מספרים אלו נראים לפי הדיווחים באזורים בשליטת חזבאללה או באזורים שבשליטת חזבאללה או ברוב שיעי כמו בעלבק, הרמל, עכר והפרברים הדרומיים של ביירות (דאחיה), אך גם באזורים נוצריים כמו קסרואן ואזורים סמוכים לסונים ליד טריפולי. הם נהנים מסביבה מגוננת שבה הם מתכננים פעילויות בתוך סוריה.
לפי דיווחי עיתונות, רבים מהם היו קצינים לשעבר של הדיוויזיה הרביעית הידועה לשמצה בראשות מהר אל-אסד, בעוד שהמימון לכאורה מגיע מבן דודו של אסד, רמי מחלוף. דמות מפתח נוספת היא הגנרל גיאס אל-דאלה, מפקד לשעבר בדיוויזיה ה-25, שהוביל את המרד הכושל בלטקיה באפריל 2025.
דיווחים בתקשורת טוענים כי כוחות האופוזיציה לאל-שרעה מונים יותר מ-168,000 לוחמים חמושים. נוכחות זו עוררה תגובה סורית. לפי הדיווחים, דמשק שלחה יועצי מודיעין לבנון כדי לנטרל מתנגדים. פשיטות צבא לבנון באזורים שיעיים הניבו תוצאות מוגבלות.
בסוף דצמבר 2025, סוריה החלה במחזור של אלימות סמויה, שגרר את לבנון לדינמיקה תגמולית בין המורדים הסוריים לחיזבאללה. מספר מפקדי כוחות ההגנה הלאומיים הסוריים לשעבר נחטפו לכאורה מערי חוף לבנון והוחזרו בכפייה לסוריה. הפעולות הללו מצביעות על כך שהמודיעין הסורי פעיל בלבנון, תוך עקיפת ערוצים פורמליים.
פרשת סוכני ומלחמת הצללים
אחד המקרים הבולטים ביותר הוא של Ghassan Naassan al-Sukhni, שגופתו התגלתה ב-23 בדצמבר 2025 בקסרואן, מיקום לא שגרתי לקצין סורי עלווי. סוחני היה קצין מודיעין סורי בכיר לשעבר ועוזר קרוב למייג'ור גנרל סוהייל אל-חסן ("הטיגריס"), מפקד כוחות הטייגר העילית (שהפכו מאוחר יותר לדיוויזיית הכוחות המיוחדים ה-25). הוא נמלט ללבנון לאחר קריסת המשטר בדצמבר 2024.
למרות שצבא לבנון סיווג רשמית את הריגתו כסכסוך פיננסי ועצר חשוד סורי, אנליסטים והמצפה הסורי לזכויות אדם מצביעים על מניעים פוליטיים. סוחני היה לכאורה חלק מ"תת-הקרקע האסדיסטית" בלבנון, רשת של קציני כוחות הטיגריס לשעבר שניסו לשקם השפעה, לעקוב אחרי אלמנטים פרו-שרעיים ולתכנן פעילויות חוסר יציבות באזורים החופיים של סוריה.
הריגתו נחשבת לטיהור הבולט הראשון של דמויות מתקופת אסד על אדמת לבנון. בין אם זה נעשה על ידי מודיעין סורי או על ידי גורמים מקומיים, זה מסמן שלבנון כבר אינה מקלט בטוח למנגנון הביטחון של המשטר הקודם. דמשק חידשה את הדרישות מלבנון למסור כ-300 קצינים לשעבר, אותם היא רואה בהם פושעי מלחמה ואיומי ביטחון לאומי.
המדינה הלבנונית ניצבת כעת בפני דילמה: הגנה על דמויות אלו מסתכנת בהתמוטטות ביחסים עם סוריה, בעוד שהסגרתם עלולה לגרום לתגובות פנימיות וללחצים בינלאומיים, במיוחד מצרפת, שביקשה חלק מאותם אנשים להעמדה לדין על פשעי מלחמה.
סיכום
המתיחות הגוברת בין לבנון לסוריה משקפת את החיכוך בין שתי מדינות המתמודדות כשוות לראשונה מזה חצי מאה. למרות שהקשר החדש הזה הוא משפטי ומורכב, בניגוד לתקופת השליטה הסורית, הוא טומן בחובו סיכון ממשי לאלימות לסירוגין. סוריה הבהירה כי לא תסבול איומים על ביטחונה הלאומי המגיעים משטחי לבנון.
הבחירות לפרלמנט במאי 2026 נתפסות באופן נרחב כנקודת איפוס. בניגוד לבחירות קודמות, שבהן דמשק בחרה ביעילות מנצחים, ההתמודדות הנוכחית משקפת הסתגלות לסוריה שכבר אינה פטרון אלא שכנה אסרטיבית.
בעוד שמועמדים הציגו את עצמם בעבר כפרו-סוריה או מתנגדים, מתפתחות התארגנות חדשות. גושים סוניים, שהודרו תחת ציר אסד-חזבאללה, מציגים את עצמם כיום כשותפים טבעיים לממשלת אל-שרעה. מפלגות כמו הכוחות הלבנוניים ותנועת הפטריוטיות החופשית מתחרות להיראות קשוחות ביותר בנושא החזרת הפליטים, ומדגימות מועדים מחמירים לסגירת המחנות ללא קשר ללחץ בינלאומי.
חיזבאללה נכנס לבחירות 2026 במצבו החלש ביותר בעשורים האחרונים. ללא תמיכה סורית, עליה לפעול על פלטפורמה פנימית בלבד המתמקדת בשיקום ובהתנגדות. אנליסטים מציעים שאם חזבאללה ובעלי בריתו יאבדו את השלישייה החוסמת שלהם בפרלמנט, הממשלה הבאה עשויה להסדיר את הגבול ולאשר את הסכם שיתוף הפעולה השיפוטי עם סוריה, צעדים שחיזבאללה חסם בעבר כדי לשמר את רשתות הגבול שלו.
