שנה לאחר נפילת משטר בשאר אסד, ניצב נשיא סוריה אחמד א-שרע בפני אתגר שמגדיר יותר מכל את סיכויי שלטונו: היכולת להתמודד עם ארגון דאע"ש. בעיני גורמי ביטחון בכירים בישראל, המאבק הזה אינו רק סוגיה פנימית סורית, אלא אינדיקציה מרכזית ליציבות האזורית כולה ולמידת הסיכון הנשקפת לגבול הצפוני של ישראל.
לדבריהם, דאע"ש בסוריה אינו תופעה שולית או שריד של העבר, אלא ביטוי מובהק לוואקום שלטוני וחברתי שעדיין שורר במדינה. אותו ואקום, אם לא ייסגר, עלול לגלוש במהירות דרומה וליצור איום ממשי על יישובי הגולן.
הפיגוע שביצע דאע"ש נגד חיילי צבא ארצות הברית ב 13 בדצמבר, שבו נהרגו שלושה חיילים אמריקנים, חיזק את החשש הזה. בישראל ובוושינגטון הוא נתפס כסימן אזהרה ברור לכך שלמרות חילופי השלטון, הארגון שומר על יכולת מבצעית, יוזמה וחדירה. מבחינת גורמי הביטחון, מדובר בהוכחה לגודל האתגר הניצב בפני הנשיא הזמני בדמשק.
המהפכה שהפילה את אסד לא איחתה את השבר החברתי העמוק בסוריה. בתוך המציאות הזו, דאע"ש מוצא קרקע נוחה לפעולה. רבים מפעיליו אינם זרים שהגיעו מבחוץ, אלא בני המקום, צעירים שצמחו במרחבים השבטיים והמדבריים, חלקם לחמו בעבר במסגרת פלגים שהתפרקו או נטמעו בסדר החדש. זהו טרור שניזון מהמשברים הפנימיים של החברה הסורית לא פחות מאידיאולוגיה דתית קיצונית.
בעקבות הפיגוע בתדמור פתחו גורמי הביטחון של המשטר החדש בגל מעצרים נרחב. בדמשק מדברים על מעקב צמוד, רשימות שמיות וסיכולים ממוקדים. אולם בישראל מזהים כאן דילמה עמוקה יותר: עד כמה ניתן להכריע את דאע"ש באמצעות כלים ביטחוניים בלבד, כאשר שורשי האיום הם חברתיים, כלכליים ותודעתיים.
אחמד א-שרע מבקש להציג את עצמו כנשיא של מדינה ולא כמפקד של ארגון היאת תחריר א שאם. אלא שהמעבר משלטון מהפכני צבאי לריבונות ממוסדת מחייב שינוי עמוק גם בבסיס העממי. בסוריה יש אלפי צעירים חמושים, חסרי השכלה, פרנסה או אופק אזרחי. בעיני גורמי הביטחון בישראל, מדובר במאגר כוח אדם פוטנציאלי לדאע"ש, בין אם מתוך הזדהות אידיאולוגית ובין אם מתוך ייאוש.
בהקשר זה, דאע"ש נתפס לא רק כארגון טרור אלא כסימפטום. כל עוד לא ייווצר מסלול קליטה, שיקום ושילוב לאוכלוסיות הללו, הארגון ימשיך להתקיים כתופעת עומק.
המערכה נגד דאע"ש הפכה גם לאבן בוחן מרכזית עבור ארצות הברית. מבחינת וושינגטון, יכולתו של א-שרע לרסן ולמגר את שאריות הארגון היא מדד מעשי לשאלה האם סוריה אכן יוצאת מעידן הטרור או רק מחליפה סמלים ושיח. לאחר הפיגוע בתדמור עבר הלחץ האמריקני מדרישות הצהרתיות לדרישה לתוצאות, כולל מעצרים, פירוק תשתיות ושליטה אפקטיבית במדבר ובפריפריה.
מנקודת המבט הישראלית, דאע"ש אינו האיום הישיר והמיידי, אך הוא משמש זרז מסוכן לערעור המאזן הביטחוני בצפון. כל פיגוע משמעותי של הארגון נתפס כתזכורת לכך שהמרחב הסורי נותר פרוץ. אזורים שאינם נתונים לשליטה אפקטיבית עלולים להפוך לא רק למקלטי טרור סוני, אלא גם למסדרונות פעילות עבור איראן ושלוחותיה.
החשש המרכזי בישראל הוא שהכאוס שמייצר דאע"ש ינוצל בידי חיזבאללה והמיליציות הפרו איראניות להעמקת האחיזה בדרום סוריה. ואקום ביטחוני במדבר הסורי ובצירים המחברים בין מזרח למערב נתפס כחוליה משלימה לציר האיראני, המאפשרת הברחות, תנועה והתבססות תשתיות טרור.
במערכת הביטחון בישראל שוררת הערכה מפוכחת ואף ספקנית ביחס לסיכויי ההכרעה. ההנחה הרווחת היא שהמשטר החדש מסוגל לבלום התפשטות רחבה של דאע"ש ולפגוע בתאיו הגלויים, אך מתקשה מאוד למגר את התשתית העמוקה של הארגון במרחבים המרוחקים.
לפי ההערכה, הצלחתו של אחמד א-שרע תלויה בשלושה תנאים מרכזיים: שליטה אפקטיבית בשטח ולא רק בערים, שיתוף פעולה מודיעיני ומבצעי מתמשך עם ארצות הברית, והצבת גבולות ברורים להשפעה האיראנית. כל עוד יידרש לנהל מאבק כפול, גם בדאע"ש וגם בגורמים חיצוניים, יכולתו להשיג הכרעה תישאר מוגבלת.
התרחיש הסביר יותר, בעיני ישראל, הוא ניהול האיום ולא חיסולו. פגיעה נקודתית, צמצום חופש הפעולה של הארגון, אך לא ניצחון חד וברור. סוריה עשויה להתייצב ברמה בסיסית, אך בשלב זה אין סימנים לכך שתוכל למגר את דאע"ש לחלוטין.
