המכון ללימודים אסטרטגיים בתל אביב, INSS, ערך דיון מעמיק וחשוב על האביב הערבי והשלכותיו על ישראל. נאמרו הרבה דברים מחכימים ונכוחים – חוץ מן העיקר: הכלכלה.
מה שגרם להתפרצות הערבית היה חוסר האופק הכלכלי של הצעיר הערבי במדינה ערבית סטנדרטית. הניצוץ היה התאבדותו בשריפה של מוחמד בו עזיזי בתוניס מכיוון שהעירייה לא אפשרה לו לקיים את משפחתו מעגלת הרוכלים שלו. רבים מן הדוברים, כולם מזרחנים בעלי שם, הכו על חטא – איש מהם לא חזה את העומד להתרחש, ואכן בארגז הכלים של המזרחנים, כולל כותב שורות אלה, לא היו האמצעים לחזות את הבאות.
הבעיה היא שאותם מזרחנים מביאים את אותו ארגז כלים כדי להציע פתרונות. כל ההצעות שהושמעו: חזרה ליוזמה הסעודית, חזרה לנוסחאות של נסיגה חד צדדית מן השטחים, חתירה להסדר של גבולות זמניים עם הפלסטינים, ואפילו חתירה להסדר שלום עם המשטר הסורי שיחליף את אסד – ככל שהם חשובים וראויים לדיון מעמיק, שכן ישראל זקוקה להסדר שלום, הם אינם שייכים למצב החדש שנוצר במרחב הערבי.
הבעיה היא כלכלית, לא מדינית. כל הנוסחאות החשובות שהושמעו בכנס אמנם ראויות לדיון, אך הן לא יביאו מזור להמונים הערביים. הן אינן רלוונטיות למצבה של ישראל בנסיבות שנוצרו, ואינן רלוונטיות למצב החדש ככלל. דרוש ארגז כלים חדש, ומן הראוי שאת הכנס הבא על האביב הערבי ינהלו כלכלנים, והמזרחנים יקשיבו.
