ההתפתחויות האחרונות בסוריה מעידות, למי שעדיין לא הפנים זאת, כי ישראל היא חלק אינטגרלי של המלחמה בסוריה, ואין לנו האופציה הרצויה לראות במלחמה בסוריה כעניין שאיננו נוגע לנו, ואל לנו להתערב בו. מי שברח מן הבעיה, הבעיה רדפה אחריו.
תקופה ארוכה הקפידה ישראל לשמור על פרופיל נמוך בכל הקשור לפעילותה להגנה על האינטרסים שלה במסגרת מה שמכונה הקווים האדומים הנוגעים למניעת התבססות צבאית איראנית בסוריה, מניעת העברת נשק שובר שוויון מאיראן דרך סוריה ללבנון, ובהתבססות גורמי טרור הקשורים עם איראן מול רמת הגולן, ובתוך כך גם סייעה בעיקר הומניטרית, לידידים שרכשה מקרב המורדים בדרום סוריה.
כעת, עברה ישראל לשלב של עימות הרבה יותר גלוי מול איראן עצמה, כדי למנוע ממנה להפוך את סוריה ללבנון חדשה, מדינת טרור שיעית רוויה בטילים ונשק מסוכן אחר.
שלא כמו בעבר, הפעולות שלנו אינם עוד "על פי מקורות זרים", אלא בגלוי, ובאופן ישיר נגד איראן.
השאלה היא: מכיוון שישראל היא כבר חלק אינטגרלי של המלחמה בסוריה, האם עליה להסתפק רק במערכה הישירה נגד הפעילות האיראנית, או שמא כמו יתר המשתתפים בקלחת הסורית, ליצור בריתות עם צדדים המעוניינים בברית עמה, ולהביע דעה לגבי הפתרון הרצוי לבעיית סוריה.
עולה על הדעת האפשרות ליצור ברית כזאת עם הכורדים, שכבר עכשיו הם בעלי ברית עם ארצות הברית, הם מסוגלים לחסום את הקשת השיעית, והוכיחו במלחמה בדאעש כי יש להם כח צבאי לא מבוטל.
הם רוצים פתרון קונפדרטיבי לסוריה, שהוא גם הפתרון הטוב ביותר לישראל, ואולי הגיע הזמן שישראל תביע דעה גם לגבי סוג הפתרון העדיף לה, וחלוקת סוריה נראית כפתרון הטוב ביותר עבורה- עבור סוריה, והמזרח התיכון בכלל.
