להסכם הפיוס בין ישראל לתורכיה השלכות רבות מבחינת ישראל, חלקן טובות יותר וחלקן פחות, אבל יש לשים לב להשלכות על הפלסטינים:
ראשית, תורכיה התעלמה לגמרי מרמאללה, וקבעה מסמרות לגבי עזה תוך תיאום עם חמאס, ומבלי להתחשב ברשות הפלסטינית. כך, שמבחינת תורכיה הפילוג הפלסטיני הוא סופי, ומבחינתה הממשלה בעזה היא ממשלת חמאס דה-פקטו.
שנית, תהליך שיקום עזה מתחיל בלי רמאללה, ובלי… אירופה. כזכור, הייתה זאת אירופה, נורווגיה ליתר דיוק, שיזמה את כנס התורמות לשיקום עזה. אבל שום דבר לא יצא מזה, כי רמאללה עמדה על כך שהשיקום יעבור דרכה, ודרך החברות הכלכליות הקשורות בה. חמאס וקטר התנגדו, אירופה תמכה ברמאללה, והעסק נתקע.
כעת, תהליך השיקום האמיתי מתחיל עם תורכיה, קטר ובמידה רבה ישראל, ובלי הרשות הפלסטינית ואירופה.
שלישית, קביעת נמל אשדוד כנמל של עזה היא בעלת חשיבות אסטרטגית לעתיד לבוא, רק יש לשים לב שלתורכיה לא יהיה שום מעמד בנמל הישראלי. בזמנו, גורמים ישראליים הציעו שלאבו מאזן יהיה מעמד באשדוד, ויש לעמוד על המשמר שמעמד דומה לא יינתן לתורכיה.
ועוד הערה לעניין ההשפעה של תורכיה על החמאס: כל הקביעות כאילו תורכיה היא הפטרונית של חמאס נכונות רק בחלקן. לתורכיה ולקטר השפעה על חאלד משעל, אבל הוא אישיות בלתי רצויה בעזה, והנהגת חמאס בעזה נוטה דווקא לאיראן, ולגורמי הטרור בסיני. כך, שלא ברור שהמעורבות התורכית תתקבל בברכה, ויש לחשוש כי במיטב מסורת ה-SPOILING – – הקילקול – אותם גורמי חמאס מתנגדי תורכיה דווקא יגבירו את המתח עם ישראל, כדי להביך את ארדוואן.
