שני אירועים שהתקיימו אתמול מצביעים על מגמות התפתחות החלות בסער הערבי, שעל ישראל לתת עליהן את הדעת. תימן החליטה לעבור ממשטר ריכוזי למשטר פדרלי, בעוד בסוריה ההתפתחות הפוכה – בלחץ המעצמות נציגי האופוזיציה ומשטר אלאסד ממשיכים להיוועד, כאשר השיחות מתמקדות בניסיון להגיע להסכמה על ממשלה מוסכמת בדמשק, שתשמור על המשטר הריכוזי של סוריה.
אף על פי שכרגע השיחות בז'נבה לא נראות מבטיחות, על ישראל לקחת בחשבון כי בסופו של דבר הן יצליחו וכי תקום בדמשק ממשלה זמנית מוסכמת על המעצמות. הסיבה העיקרית לכך היא שרוסיה והמערב מודאגים מאוד מפריחת ארגוני אלקאעידה בסוריה, המסכנים את הביטחון הפנימי ברוסיה – הטרור הצ'צ'ני; באירופה – מתאסלמים אירופים הצוברים ניסיון; בסוריה וכמובן שגם בארה"ב. שתי המעצמות סבורות כי ממשלה ריכוזית חזקה בדמשק תנהל מערכה מוצלחת נגד הטרור הסלפי. ממשלה כזאת מאוד קורצת להן, שכן היא תהיה בנויה משני הכוחות שנראים החזקים ביותר בסוריה – האחים המוסלמים, ואנשי מפלגת הבעת'. ארה"ב תתמוך באחים, רוסיה תתמוך בבעת', והממשלה הצפויה תבטא הבנה בין גושית. אסד ייאלץ לפרוש, ומן הסתם ימצא מקלט ברוסיה, או באיראן.
הסכמה כזאת מכניסה את ישראל לפוליטיקה של סוריה. עד כה נקטה ישראל מדיניות נכונה של חוסר מעורבות בנעשה בארץ השסועה. כל עוד לא היה ברור לאן מועדות פניה שלסוריה טוב עשתה ישראל שנקטה במדיניות של ניטרליות, אבל מסלול וועידות ז'נבה משנה את התמונה. ישראל היא חלק מן הבעיה הסורית בגלל שאלת הגולן. כמעט וודאי הדבר שכאשר יצליחו המעצמות לכונן את הממשלה המוסכמת בדמשק, הן יפנו לישראל לצורך "תהליך שלום" כדי לחזק את "הממשלה החלשה" בסוריה, ופירוש הדבר שייתכן וישראל תתבקש לוותר על הגולן.
ההסכמה הפנימית בתימן על כינון משטר פדרטיבי מצביעה על הכיוון הנכון בסוריה. מסלול וועידות ז'נבה נכפה על העדות השונות, המעדיפות משטר פדרטיבי לסוריה ואינן רוצות משטר ריכוזי חדש – לא של הבעת' הישן, לא של האחים המוסלמים ובוודאי שלא קואליציה של השניים.
ישראל היא כבר חלק מן הבעיה הסורית. ככל שהיא תפנים זאת מוקדם יותר, היא תוכל להיערך לקראת הבאות טוב יותר.
