בימים אלה התחדשה העירנות העולמית, ובכלל זה גם בישראל, לגבי סכנת זליגת הנשק הכימי של סוריה לידיים לא אחראיות. מדובר בחיזבאללה או באלקאעידה. למעשה, חיזבאללה ואלקאעידה מתחרות ביניהן מי תגיע ראשונה לנשק הכימי. ובכל מקרה, אם הנשק יפול לידי אחת מהן יהיו השלכות שונות, הן מבחינת ישראל והן מבחינת העולם.
עד כה, רוסיה נטלה על עצמה את האחריות לפקוח עין על מאגרי הנשק הזה, וכל עוד היא בסביבה אפשר להיות (יחסית) רגועים. אבל הידיעות לפיהן רוסיה מפנה את אנשיה מסוריה, וההכרזות האחרונות של בכירים רוסים כי שלטונו של אסד מתרופף, פירושם שהברגים על דלתות הפלדה האוטמות את הנשק הזה מתרופפים וסכנת הזליגה נעשית יותר ויותר מוחשית.
יש משמעויות שונות לכך אם חיזבאללה תקבל את הנשק הזה או אם אלקאעידה. חיזבאללה שמה בראש סדר העדיפויות שלה את המלחמה בישראל. למעשה איראן היא זאת שדוחפת את חיזבאללה למהר ולהשתלט על הנשק הזה לפני שיפול לידיה של אלקאעידה. כשם שחמשה את חיזבאללה בטילים מסוכנים על מנת להיות גורם שירתיע את ישראל שלא תתקוף את מתקני הגרעין האיראניים, כך גם הנשק הכימי אמור לשמש לאותה מטרה.
ישנה סיבה נוספת להתערבות האיראנית: אלקאעידה לא רואה בישראל, ככל שהדברים נשמעים מוזרים, כאויב מספר אחד שלה. אלקאעידה רוצה להתמודד מול המשטרים הערביים הקיימים, ובייחוד אלו הנוטים לאיראן כמו המשטר בבגדאד. לפיכך, נשק כימי בידיה הוא בראש ובראשונה סכנה כלפי אויבי אלקאעידה הערבים. אלקאעידה כמובן גם רואה בארה"ב, ברוסיה ובאירופה כאויבים ראשיים, מכיוון שהיא מתחרה עימם על ההגמוניה העולמית. נשק כימי בידי אלקאעידה הוא סכנה גלובאלית בראש ובראשונה, וסכנה לישראל במידה פחותה, אם כי גם המידה הפחותה הזו צריכה להילקח בישראל במלוא הרצינות.
