אחת ההתפתחויות המפתיעות ביממה האחרונה בזירה הפלסטינית הבינ"ל היא פגישתו של מוחמד דחלאן, מנהיג האופוזיציה לאבו מאזן בפת"ח, במוסקבה, עם שר החוץ הרוסי, לברוב.
בהודעה שפורסמה באתרו של דחלאן נכתב [1] כי הפגישה עסקה בתיקון החזית של פת"ח בעימות עם המדיניות של הכיבוש מצד אחד, ולהנהיג את הפרויקט הלאומי מצד שני. (تصويب الجبهة الفتحاوية في مواجهة سياسات الاحتلال من جهة، ولقيادة المشروع الوطني من جهة أخرى)
כלומר: דחלאן דיבר עם לברוב על ירושת אבו מאזן, אם לא על הדחתו.
קשה להקל ראש בהתפתחות הזאת, שכן הקשר האמיץ עם רוסיה הוא מאבני היסוד של מדיניותו של אבו מאזן.
שני החוקרים, איזבלה גינור וגדעון רמז אף טענו שאבו מאזן היה בפרק זמן מחייו בדמשק סוכן של הק.ג.ב[2]
אפילו עכשיו, אחת מאבני הנגף בחידוש השיחות עם ישראל היא התעקשותו של אבו מאזן לשלול מארצות הברית את תפקיד המוביל של שיחות השלום, אלא למסור תפקיד זה לקווארטט שבו יש לרוסיה מעמד שווה לארצות הברית, לקראת כינון וועידה בינלאומית עם כוחות הקרובים יותר לרוסיה מאשר לארצות הברית.
בעיני אבו מאזן, דחלאן הוא סדין אדום. הוא הדיח אותו מהפת"ח, כמעט עצר אותו ברמאללה, ודחלאן נמלט ממנו כל עוד נפשו בו, האשים אותו בשחיתות וביקש מן האינטרפול לעצור אותו.
אם רוסיה הלכה לקראת דחלאן, כנראה שהתגבש קונצנזוס בין המעצמות, ומדינות ערביות מובילות, כי דרכו המדינית של אבו מאזן הגיעה לסופה.
[1] شاهد.. تفاصيل لقاء وفد قيادة تيار الإصلاح بوزير الخارجية الروسي في موسكو – صوت فتح الإخباري (fateh-voice.net)
