באחרונה, הודלפו מספר אלמנטים כביכול מתוך "עסקת המאה" אותה מגבש הנשיא דונלד טראמפ לפתרון הסכסוך הישראלי – פלסטיני. עד לרגע זה, אולי למעט ערב הסעודית , אין לעסקה הזאת קונים בעולם הערבי, ובוודאי לא אצל הקליינטים העיקריים – הפלסטינים, ירדן ומצרים.
לגבי הפלסטינים נדמה כי: אבו מאזן ואש"ף בכלל לא מוכנים לדון על שום עסקה שאינה עומדת בכלל הדרישות המקסימליות שלהם, ובראשם מימוש זכות השיבה, ונסיגת ישראל לקווי 1967, ובכלל זה, ואולי בייחוד בדרישה בירושלים. הדברים יותר מורכבים ביחס לירדן ולמצרים.
לגבי ירדן, נדמה כי הבעיה העיקרית שלה היא בפתרון בעיית הפליטים על חשבונה. לא רק ההשלמה כי מיליוני הפלסטינים ישתקעו סופית בתחומה, אלא שישנו סיכוי כי ירדן תידרש לסייע ללבנון להחזיר את האיזונים העדתיים בה, ותאלץ לשלם את המחיר ולקלוט עוד אלפי פליטים לתחומה. המחשבה של ירדן היא כי ככל שהבעיה נשארת פתוחה, נשמרת האופציה שהם יחזרו לפלסטין, בין אם לגדה או לישראל פנימה, והסקטור הבדאווי, שהוא חוט השדרה של הצבא והמנהל השאר רגוע, יחסית.
ברור כי ירדן לא מוכנה להסכם כזה, גם לא במחיר תקציבי העתק שמוצעים לה בחלק מן העסקה. היא חוששת שבגלל סירובה תלחץ עליה סעודיה בשאלת ירושלים, אולם אין עדות לכך כי ערב הסעודית תדרוש את ירושלים. אבל מבחינת ירדן – אשרי אדם חושש תמיד…
לגבי מצרים ישנן שתי הסתייגויות: היא לא רוצה לקבל אחריות על עזה, אלא לצמצם את קשריה עם חמאס לענייני הביטחון בסיני בלבד, אבל ההסתייגות הגדולה באמת הוא בעניין הקמת כוח נאט"ו ערבי.
לאיש במזרח התיכון אין אשליה שהפלסטינים מעניינים מישהו במדינות הסוניות, ייתכן כי מטרת העסקה כולה היא סילוק הבעיה הפלסטינית מהשטח והקמת כוח נאט"ו ערבי, יחד עם ישראל, וזאת הסיבה האמתית מדוע סעודיה מעוניינת בעסקה. סעודיה מעוניינת במשלוח חיילים ירדנים ומצריים על מנת לסייע למלחמה בתימן וסוריה.
