בשנת 1996 כינסה ממלכת ירדן פורום בינלאומי בארמון ההאשימיה ברבת עמון, בהשתתפות אורחים מרחבי המזרח התיכון וכן מדינאים נכבדים מחוץ לאזור. כמי שמונה באותה עת לתפקיד היועץ המדיני של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מצאתי את עצמי מוזמן לאחד האירועים הללו. אחד האורחים שעימם שוחחתי ארוכות היה מזכיר המדינה האמריקני לשעבר, הנרי קיסינג'ר, שניחן בשילוב נדיר של ניסיון דיפלומטי עצום, עם יכולת להשליך מפעולות שביצע במהלך תפקידו על האפשרות ליישם אותן בסיטואציות אחרות.
באותה תקופה היה ברור שהתהליך המדיני הישראלי-פלסטיני נמצא על סף קריסה, לאחר שמחבלים מתאבדים, פלסטינים, תקפו בערים ישראליות ארבע פעמים בין פברואר למארס 1996 וגרמו למותם של כ-90 ישראלים. מתוך הבנה שחייבים לנקוט גישה אחרת, אמר לי קיסינג'ר: "מה שאתם זקוקים לו הוא 'קוד התנהגות' עבור המזרח התיכון".
אומר בכנות, באותו רגע לא היה לי שום מושג על מה הוא מדבר. החלטתי שברגע שאחזור לביתי בירושלים אעיין בארבעת הכרכים של ספר הזיכרונות שלו שהיו בספרייה שלי, ואחזור לשוחח איתו שוב כשיגיע לארץ כמה ימים לאחר מכן. ציפיתי למצוא את המושג "קוד התנהגות" באינדקס של ספריו, אך הוא לא היה שם. אולם, מהדיון שלנו לאחר מכן התחוור לי בדיוק למה הוא התכוון.
ב-1972 קיסינג'ר מצא את עצמו מעורב במו"מ עם בריה"מ על הגבלות על הגידול במאגרי הטילים האסטרטגיים של שתי המעצמות. הדיונים האלו הובילו בסופו של דבר לחתימה על אמנת סאל"ט 1, אבל היו סיבות רציניות לפקפק בכך שהמו"מ בין שתי המעצמות באמת מוביל לפתרון, מאחר שמוסקבה פעלה להרחיב את פעילותה הצבאית בעולם השלישי, מדרום-מזרח אסיה ועד אנגולה. קיסינג'ר פיתח מסמך שנקרא "עקרונות בסיסיים ליחסי ארה"ב-בריה"מ".
על פי תפיסתו, אם מוסקבה תפעל לפי קוד התנהגות זה, וושינגטון תוכל לשקול את קצב ההתקדמות שנעשה, כדי ליצור יחסים חדשים בין שתי המעצמות המבוססים על דטאנט (הפסקת מתיחות בין מדינות). אולם, אם מוסקבה תפר את קוד ההתנהגות, אזי וושינגטון תוכל להפוך עקרונות אלו לאמצעי דיפלומטי כדי להלום ברוסים בפני ברית נאט"ו והציבור האמריקני. קוד ההתנהגות אפשר לארה"ב לגרום לסובייטים לחשוף את כוונותיהם האמיתיות.
האם רעיון קוד ההתנהגות של קיסינג'ר יכול להועיל במזרח התיכון? האם אפשר לגבש מערכת כללים למו"מ עתידי, שיקדמו תהליך שלום אמיתי או לחלופין יספקו אינדיקציה ברורה לכך שההנהגה הפלסטינית הפרה את התחייבויותיה? היו סוגיות ייחודיות למזרח התיכון שהיה אפשר להתייחס אליהן, כגון הסתה לאלימות, מתן מקלט לארגוני טרור, פנייה לגופים בינלאומיים עם יוזמות אנטי-ישראליות.
הטיפול בסוגיות אלו לא היה חלק מסדר היום הרשמי במו"מ, כגון נושא הגבולות, שאלת הפליטים או עתיד ההתנחלויות, אך סוגיות אלו יכלו לשמש אינדיקציה חשובה לגבי מידת הרצינות של הצד הפלסטיני בתהליך המדיני. כדי ליצור קוד התנהגות במקרה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, יש צורך בתמיכה אמריקנית ובכך שלמעשה וושינגטון תהפוך לשופטת.
כיום, הרעיון של קוד התנהגות רלוונטי בעקבות מימד נוסף של האתגרים הצפויים במזרח התיכון. בתקופה שלאחר מה שעדיין מכונה האביב הערבי, צצים משטרים חדשים במזרח התיכון, שלעיתים קרובות מורכבים ממנהיגים שמזדהים עם האחים המוסלמים. בסוריה, לדוגמה, בעידן פוסט אסד, סביר להניח כי לזרמים סלפיים קיצוניים יותר, ואף לשלוחות של אל-קאעידה, תהיה השפעה רבה.
במערב מתקיים ויכוח נרחב בנוגע לשאלה מה לעשות עם האחים המוסלמים. מצד אחד, יש מודעות לכך שהנהגת אל-קאעידה רכשה את השכלתה הפוליטית תחת כנפי האחים המוסלמים, לדוגמה איימן א-זוואהירי, יורשו של אוסאמה בן לאדן. גם חאלד שייח' מוחמד, מתכנן הפיגוע בבנייני התאומים ב-11 בספטמבר, גדל בשלוחה בכוויית. מאידך, באירופה ובוושינגטון יש מעצבי מדיניות הרואים באחים המוסלמים אלטרנטיבה מתונה יחסית לסלפים.
באמצעות כינון קריטריונים אובייקטיביים להתנהגות מדינית מקובלת, יוכל קוד התנהגות המתוכנן בקפידה לשמש כלי להבחנה בין המנהיגים שמצייתים לעקרונותיו, לאלו המתעלמים ממנו. אפשר להשתמש בו כדי להבחין בין מי שיורשו להיות "תחת אותה קורת גג" עם המערב וליהנות מהסחר הבינלאומי, מהעברת טכנולוגיה ואפילו ממכירות נשק, בניגוד לאלו שיישארו באותה קטגוריה עם המדינות הסוררות.
בסופו של דבר, הוטמע קוד ההתנהגות של קיסינג'ר במסמך המייסד של ועידת הביטחון של אירופה ב-1975, הידוע יותר כהצהרת הלסינקי. אלו שיישמו את העקרונות שנקבעו שם הוזמנו והשתתפו בארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (CSCE). במסגרת הסכם השלום עם ירדן ב-1994 הסכימה ישראל להקמת ארגון דומה במזרח התיכון. לו היתה קמה ועידה מסוג זה באזורנו, על המדינות היה להחליט אם הן תומכות בעקרונות היסוד שלה והדבר היה מסייע לצקת יסודות לסדר אזורי יציב בעתיד. אבל כשהמערב בוחר לאמץ מנהיגים חדשים במזרח התיכון, שאינם עומדים בסטנדרטים בינלאומיים מינימאליים כלשהם, הוא רק מאיץ תהליך שלילי – הוא סולל את הדרך ליצירת תשתית לכאוס בינלאומי, כזו שתגביר את הסיכון לעימות מזוין עתידי באזור.
המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"
