המורדים הסונים הפתיעו בראשית השבוע את משטר אסד והרוסים בהתקפה על הבירה דמשק, ויש להם הצלחות, אבל יש להמתין ולראות מה יילד יום.
אבל יש כמה מסקנות פוליטיות מן המתקפה – ראשית, ההתקרבות בין רוסיה לטורקיה לא הייתה אלא טקטית, ולא אסטרטגית. מי שביצע את המתקפה על דמשק היו המיליציות הקרובות לטורקיה ונתמכות על ידה – כלומר: ג'בהת א-נוסרה.
מלכתחילה ההתקרבות בין טורקיה לרוסיה התבסס על מאזן אימה: טורקיה, באמצעות המיליציות שלה איימה על חבל העלווים, ועל הכוחות של רוסיה עצמם, ורוסיה באמצעות הכורדים הקרובים לאיראן איימה בפיגועים בתוך טורקיה.
ההתקרבות נועדה לנטרל את שתי הסכנות: טורקיה לא תפעיל את המיליציות שלה בהיקף אסטרטגי, והכורדים הפרו איראניים ירסנו את הטרור בתוך טורקיה. זה איפשר לרוסיה לסייע לאסד בהחזרת אזורים שאבדו לו בעיקר בחלב, ולהעביר כוחות לגזרות אחרות כמו הגולן ודרעא. הבירה דמשק נראתה בטוחה, בגלל ההתקרבות הרוסית-טורקית, אבל מתברר כי הטורקים לא עמדו בדיבורם.
זה מחדד את הסכנה מצד האויב הגדול השני של אסד – דאע"ש. דאע"ש יושבת קרוב למרכז דמשק במחנה הפליטים ירמוכ, שהתרוקן מיושביו הפלסטינים. היום הם רק חמישית מיושבי המחנה. תחילה עבר המחנה לידי חמאס ובעלי בריתו מארגון נוסרה, ואחר כך עבר לידי דאע"ש. בשלב הזה לדאע"ש יש שיקולים אחרים משל נוסרה, והוא לא מממש את היכולות שלו להגיע למרכז דמשק, אלא מתבונן מן הצד, אבל יש להניח כי אם יריביו מנוסרה יתקדמו בתוך דמשק, גם דאע"ש תצטרף לחגיגה. האם זה מבשר את סוף משטר אסד? לא בהכרח, אבל זה יחייב את רוסיה לשנס מותנים כדי לשמור על אסד.
