המלחמה בסוריה נכנסת כעת לשלב חדש של "הפסקות אש" שאינן מכובדות ולמעשה מנוצלות להתחזקות צבאית של כל הצדדים- כוחותיו של אסד בידי רוסיה, והקבוצות האיסלאמיות בידי תורכיה. זהו מצב המוכר לנו ממלחמת האזרחים בלבנון במאה שעברה. הבעיה היא שבעוד האופוזיציה האיסלאמית ומשטרו של אסד מתישים זה את זה, דאעש שאיננה חלק מ"משטר הפסקות האש" אלא היא בבחינת "מביטה מן הצד"- מתחזקת על חשבון הניצים האחרים. גם זה מזכיר את מלחמת האחים בלבנון, בה אש"ף התחזק מול הכוחות הלבנוניים ששחקו אלה את אלה.
ויש עוד הקשר לבנוני אחר למצב החדש בסוריה- דאעש מנצלת את ההתכתשות של "שותפי הפסקות האש" והיא משחילה את עצמה עמוק לתוך הטריטוריות שאינם תחת שליטתה בינתיים. זאת דרך מחנות הפליטים הפלסטיניים. היא השלימה את ההשתלטות על מחנה ירמוכ וסילקה משם את כוחות נוסרה, שהם למעשה השם הסורי של חמאס באזור דמשק, ויש ידיעות על זחילה דומה במחנות אחרים – כולל המחנות בלבנון, כמו עין אל-חילווה.
"משטר הפסקות האש", הוא חלק אינטגרלי של "שיחות השלום", שמחייבות מצד אחד "מחוות" אבל מצד שני כל צד רוצה להתחזק על חשבון הצד השני, אבל בשורה התחתונה מי שמרוויח הוא דאעש.
