אנו רגילים לראות את המתיחות סביב הבית כחלק מן העימות הישראלי-פלסטיני והדברים נכונים רק בחלקם. במידה רבה מאוד המתיחות סביב הר הבית היא תוצאה של מאבקים בין ערביים, ואנו רואים זאת בבירור בסוריה. למשל, המסגד האומיי הגדול, שהוא חשוב לסונה לא פחות ממסגד אל-אקסא הפך להיות חוסייניה שיעית, מסגד נורי הסוני ההיסטורי במוסול נחרב לגמרי בידי צבא עיראק השיעי, ואם נשקפת סכנה לאל-אקסא הרי בימים אלה של מלחמה דתית במרחב האיסלאמי- היא באה בעיקר מן הכיוון האיסלאמי.
בשורה התחתונה מדובר על מאבק על הסטטוס קוו על הר הבית. בבסיס הסטטוס קוו נמצאים ההסכמים בין ישראל לירדן אשר העניקו לישראל את האחריות הביטחונית על ההר, לירדן את תואר "שומר המקום הקדוש" ולווקף הירדני את האחריות המנהלית. התפילה על ההר היא בלעדית למוסלמים, והתפילה בכותל היא בלעדית ליהודים. שערי הר הבית פתוחים לבני כל הדתות, ובהם יהודים, כתיירים. בשנים הראשונות הווקף מכר כרטיסי כניסה למסגדים! גם ללא מוסלמים, ובעקר ליהודים.
אבל, לסטטוס קוו הזה יש מתנגדים רבים: הרשות הפלסטינית שאין לה תפקיד במקום שהיא מתיימרת לביות לב לבה של המדינה הפלסטינית, התנועות האיסלאמיות ממשפחת האחים המוסלמים, כמו חמאס, ובעיקר בולט התפקיד של תורכיה הניאו עות'מאנית. יש לה חשבון עם השושלת ההאשמית שגרמה לדעתם להפלת החליפות העות'מאנית, והיא מתערבת נמרצות בנעשה על ההר כפעילות שנועדה לתת לתורכיה תפקיד על חשבון ירדן.
הרשות הפלסטינית מדברת על סטטוס קוו מלפני 1967, כלומר: אסור ליהודים לעלות על ההר, ואכן כלי התקשורת שלה מדברים על ביקור יהודים כ"פריצה" וכ"טומאה". היא גם לא מכירה במעמד היהודים בכותל. דבריו של רג'וב בכיוון התחשבות במעמד היהודים בכותל נדחתה בזעם בידי דוברי רשות אחרים. לתנועות האיסלאמיות עמדה דומה לעמדת הרשות.
יש לשים לב לשתיקת סעודיה הווהאבית. הווהאבים לא רואים בירושלים עיר קדושה, אלא במכה. בימים אלה שגם מכה נמצאת על הכוונת, הם רואים באימוץ ירושלים בידי האחים המוסלמים כתחרות גם למכה. כך שמכה מאויימת גם מן הכיוון השיעי וגם מן הכיוון של האחים המוסלמים.
הצעדים שהתבשרנו עליהם הבוקר עולים בקנה אחד עם חיזוק הסטטוס עם ירדן. ישראל מחזקת את אחיזתה הבטחונית, תוך שמירת מעמד הווקף, והדגשת שמירת הסטטוס קוו עם ירדן.
