יריית הפתיחה של ההידרדרות בירושלים הייתה בכיכר תחריר בקהיר, מיד אחרי הדחתו של הנשיא מובארק. המנהיג הרוחני של האחים המוסלמים, שייח' יוסף קרדאווי מקטאר, בא לכיכר והכריז משם על המערכה לשחרור אל-אקצא.
הסער הערבי פרץ בגלל הקשיים הכלכליים המייאשים של הנוער הערבי, אבל תנועת האחים המוסלמים החליטה לנתב את הזעם האצור בכיוון של הקמת החליפות המוסלמית. לשייח' ראיד סלאח ניתנה חשיבות מיוחדת, מכיוון שהוא יכול לנהל את המאבק מבפנים. הכוונה הייתה לתעל את אי השקט הגורף לכיוון הקמתה של חליפות מוסלמית, שבירתה ירושלים ושייח' ראיד סלאח אמר דברים מפורשים בעניין הזה.
ההידרדרות בירושלים נועדה להחזיר לחיים את האחים המוסלמים בכל רחבי העולם הערבי, בעיקר במצרים, אחרי המכות שקבלו מידי הנשיא אל-סיסי, ולתת להם כותרת למאבק. זה גם נועד לארגן את המוסלמים באירופה סביב נושא דליק על מנת לקדם את מעמד האסלאם ביבשת הנוצרית.
לחמאס יש גם שיקולים טקטיים. מצד אחד, הוא לא יכול לוותר על "ההתנגדות", אבל גם איננו יכול לחדש את ההתקפות מעזה. כאן השיקולים האסטרטגיים של האחים המוסלמים משתלבים בשיקולים הטקטיים של חמאס.
בעוד חמאס הוא הקטר המוביל את האירועים, פתח הוא קרון נגרר, והארגון שעמו עשתה ישראל הסכם היסטורי מוכיח כי אין בו רוח ואין לו עמוד שדרה. אם חלילה יצליח חמאס לחולל אינתיפאדה בירושלים – התבערה תתפשט לגדה ותפיל את הרשות הפלסטינית.
מחוז ירושלים של פתח הקים קאדרים של פרחחי רחוב כדי להשתלב במאבק על ירושלים, ונקווה שמישהו בפתח יתעשת בזמן.
