המחלוקת הנוכחית סביב הדוברת המיוחדת של האו"ם, פרנצ'סקה אלבנזה, אינה נוגעת רק לפקידה אחת בארגון. היא נוגעת לארגון האומות המאוחדות עצמו, ולשאלה האם המוסדות שנוצרו לאחר מלחמת העולם השנייה כדי להגן על הדמוקרטיה עדיין מכירים בייעודם זה.
צרפת וגרמניה כבר אותתו כי הרטוריקה האנטי-ישראלית של אלבנזה פגעה באמינותה. עם זאת, הבעיה אינה מבודדת. היא משקפת עוינות עמוקה ומתמשכת בתוך המערכת הבינלאומית כלפי המדינה היהודית, מדינה קטנה ודמוקרטית שמודגשת שוב ושוב באופן חריג.
התיעוד ההיסטורי מדבר בעד עצמו. בין השנים 2015 ל-2024 קיבלה העצרת הכללית של האו"ם 173 החלטות המגנות את ישראל ורק 80 החלטות נגד יתר מדינות העולם יחד. בחמש-עשרה השנים הראשונות לפעילות מועצת זכויות האדם, 90 גינויים הופנו כלפי ישראל ורק 10 נגד איראן. המספרים לבדם מעידים על אובססיה פוליטית ולא על אמות מידה עקביות לזכויות אדם.
לאחר טבח חמאס ב-7 באוקטובר 2023 הדפוס החריף. במקום בהירות מוסרית, בכירים באו"ם טענו כי המתקפה לא התרחשה בחלל ריק, ובכך הסיטו את תשומת הלב לעבר אשמה ישראלית לכאורה.
בעוד הקורבנות עדיין זוהו ברחבי הקיבוצים שחוו את הטבח הנורא, הארגון נתן עדיפות לקריאות להפסקת אש ולביקורת על ישראל. במהרה הועלו האשמות בדבר פשעי מלחמה ורצח עם, והן קיבלו הד נרחב גם מדבריה של אלבנזה, תוך שימוש בשפה המשלבת אידיאולוגיה, תאוריות קונספירציה ושלילת לגיטימיות.
גם לאחר שהוטלו סנקציות אמריקאיות על אלבנזה, בכירים באו"ם הגנו עליה. במקביל, הארגון המשיך להעניק לגיטימציה דיפלומטית למשטר האיראני ואף העלה את טהראן לוועדותיו, דווקא בשעה שמנהיגיו קוראים בגלוי להשמדת ישראל.
פיטוריה של אלבנזה לא ישנו את האומות המאוחדות בן לילה. אך הם ישדרו מסר שלפיו אין להשתמש במשפט הבינלאומי ככלי פוליטי נגד דמוקרטיה אחת, תוך מתן הצדקה לטרור ולסמכותנות.
במציאות עולמית שרק הולכת ומסלימה נגד ישראל, למהלך כזה יש חשיבות. היא תאמר לדורות הצעירים שמוסדות בינלאומיים עדיין יודעים להבחין בין צדק לתעמולה, ושיש עתיד מעבר לסיסמה "מהנהר עד הים". האומות המאוחדות אינן סובלות רק מהטיה אנטי-ישראלית, אלא ממשבר עמוק יותר הפוגע באמינותן המוסרית.
ב-23 בפברואר יחליטו המדינות החברות באו"ם אם לחדש את המנדט של אלבנזה, ובכך לאשר או לגנות את הרקורד שלה. ההצבעה אינה טכנית בלבד. זוהי הכרעה מוסרית. הצבעה נגד אלבנזה עשויה לסמן רגע של חשבון נפש והכרה בכישלון, אך גם צעד כזה לא יספיק כדי לרפא מוסד שסובל מפגיעה עמוקה ומתמשכת.
מאמר זה פורסם לראשונה באנגלית ב-JNS.org ב-16 בפברואר 2026.
