בעוד משטר האייתוללות התיאוקרטי באיראן נמצא בנקודת רתיחה, השיח הבינלאומי מתמקד בעיקר בתרחישי "היום שאחרי" ובשאלת זהותם של יורשי המולות. אף שרוב האיראנים, הן בתוך איראן והן בתפוצות, נראים כתומכים ביורש העצר האיראני הגולה רזא פהלווי, מתנגדי המלוכה ממשיכים בקמפיינים עיקשים נגדו, הן ברשת והן מחוצה לה.
כך למשל, בלוס אנג’לס ב-11 בינואר 2026, תועד נהג משאית הובלה שעליה הודבקו מדבקות אנטי-מונרכיסטיות נוסע ישירות אל תוך קהל מפגינים. כמה עדי ראייה קישרו את הסיסמאות שעל המדבקות לארגון האיסלאמו-סוציאליסטי מוג’אהדין ח’לק (MEK, ולעיתים MKO). מזה עשרות שנים מתמיד MEK במאמצי הסברה והשפעה מתוחכמים במטרה להציג את עצמו כחלופה דמוקרטית בת-קיימא במקרה של קריסת המשטר האיראני. במסגרת פעולות השפעה אלו, חיזר MEK באגרסיביות אחר דמויות פוליטיות בולטות בארצות הברית ובאירופה ואף פיצה אותן כספית בתמורה לתמיכתן.
מה שהופך את קשריו של MEK עם המערב למוזרים במיוחד הוא העובדה שאין מדובר בקבוצת אופוזיציה איראנית קונבנציונלית. MEK, שמרכזו במתחם מאובטח באלבניה, הפך לכת מוזרה של סוציאליזם איסלאמי, סינתזה חריגה לכאורה בין רדיקליזם מרקסיסטי לבין האסלאם השיעי. אין לבלבל בין סוציאליזם איסלאמי לבין "הברית האדומה-ירוקה", שהיא למעשה נישואי נוחות פוליטיים בין מרקסיסטים לאיסלאמיסטים אשר הולידו תופעות מגוונות, החל במהפכה האיסלאמית באיראן ב-1979 ועד להפגנות רדיקליות של "Free Palestine" בקמפוסים אמריקאיים בעקבות הטבח שביצע חמאס ב-7 באוקטובר 2023.
הסוציאליזם האיסלאמי הוא הכלאה אידאולוגית שנולדה בעידן המהפכה הקומוניסטית הרוסית, והשפעתו הלניניסטית ניכרת הן באיסלאמיזם של סעיד קוטב, האידאולוג של האחים המוסלמים הסונים, והן בכתביו השיעיים החדשניים של האינטלקטואל האיראני עלי שריעתי, מאדריכלי האידאולוגיה של המהפכה האיסלאמית באיראן.
הקשר בין סוציאליזם לאסלאמיזם אינו רק תיאורטי. דמויות כמו ראש מצעד הנשים לשעבר והפעילה המוסלמית לינדה סרסור, מנהיגת המסיתות האנטי-ישראליות בקמפוסים וברחוב נרדין קיסוואני או ראש עיריית ניו יורק המוסלמי והדמוקרטי הסוציאליסטי הגאה זוהראן ממדאני, כולם מדגימים את ההיקף וה"פרקטיקה" של המוטציה התיאורטית הזו. עבור העם האיראני, הסוציאליזם האסלאמי עשוי להתגלות כתרחיש בלהות, לא רק ניסוי פוליטי של ההיפסטרים מניו יורק. מדוע ה-MEK קיבלו תמיכה מהמערביים, והאם הם באמת מהווים איום על איראן?
מסלול היסטורי ויסודות אידיאולוגיים
ה-MEK נוסד בשנת 1965 על ידי סטודנטים שמאלנים באוניברסיטת טהראן ששילבו אידאולוגיה מהפכנית מרקסיסטית עם האסלאם הפוליטי. שם הארגון "לוחמי העם הקדושים" משקף מיזוג של עיקרון הג'יהאד האסלאמי, המאבק, הידוע כמלחמה קדושה, עם המאבק המזוין של הלניניזם, והפופוליזם הסוציאליסטי וה"אומה" (הקולקטיב האסלאמי) כאחד. ה-MEK הושפע מהאידיאולוג הסוציאליסטי האסלאמי של המהפכה האיראנית, עלי שריאתי, שלכאורה תרגם לפרסית את "המסכנים של הארץ", יצירה יסודית של התנועה המרקסיסטית הפוסט-קולוניאלית, לפרסית.
למרות שהשריעתי לא היה קשור רשמית ל-MEK ולא עודד אלימות רשמית, "השיעיות האדומה" שלו שילבה מרטירולוגיה שיעית עם ניתוח מעמדי מרקסיסטי ואנטי-אימפריאליזם פאנוני, ויצרה פרשנות מהפכנית של התיאולוגיה האסלאמית שהכניעה את הפרקטיקה הדתית לשינוי פוליטי. ה-MEK הפעל את המסגרת התיאורטית הזו באמצעות התנגדות, והפך לביטוי מיליטנטי לחזון המהפכני של השריעית.
בשנות ה-70, שהיו גם תקופת השיא של הטרור הפלסטיני, ה-MEK רצח שישה אמריקאים באיראן – שלושה קציני צבא אמריקאי ושלושה קבלנים אזרחיים – ותמך בהשתלטות על שגרירות ארה"ב ב-1979, שם חבריהם קראו "מוות לאמריקה". למרות חילוקי דעות אידיאולוגיים, MEK שיתף פעולה עם תנועת האייתולה רוחאללה חומייני להפלת השאה של איראן, מתוך אמונה שהברית חיונית למהפכה. עם זאת, לאחר שחומייני ביסס את כוחו, הוא הוציא להורג אלפי חברי MEK, וגולים העבירו את הארגון לצרפת, ואז לעיראק ב-1986.
במהלך מלחמת איראן-עיראק, ה-MEK סיפק למשטרו של סדאם חוסיין סיוע מודיעיני וצבאי נגד מולדתם, איראן, וסייע בדיכוי מרידות שיעיות וכורדיות בעיראק. אל-ג'זירה דיווחה כי חבר ה-MEK לשעבר, מסעוד בניסאדר, אמר כי חבריו מאמינים שהאיראנים "יקבלו אותנו עם ורדים". במקום זאת, האיראנים נמלטו מכוחות MEK שנכנסו לאיראן, וחשפו את הפער העצום בין תפיסת הארגון לבין הרגש העממי האיראני, שנמשך עד היום.
הצגה מול מציאות
לאחר הברית עם סדאם חוסיין, שרוב האיראנים ראו בו בוגד, נאלץ ה-MEK להמציא את עצמו מחדש. הוא יצר זרוע פוליטית, המועצה הלאומית להתנגדות של איראן (NCRI), שהייתה מעין קבוצת גג אופוזיציונית. מתנגד ל-MEK שהתראיין ל-The Intercept אמר שלאחר נפילתו של סדאם חוסיין בעיראק, שם היה ממוקם אז מטה ה-MEK, אמר מנהיג ה-MEK מסעוד רג'אווי "בעל הבית הישן איננו והחדש הוא אמריקה", ולכן הארגון יצטרך לכוון את תעמולת הפעולה שלו ולהשפיע על מאמצי הפעולה שלו כלפי אמריקה.
באופן דומה, מנהיג הארגון לשחרור פלסטין, יאסר ערפאת, מצא את עצמו אדם לא רצוי במערב לאחר שעמד לצד סדאם במלחמת המפרץ. לאחר נפילת ברית המועצות, הספונסר הראשי של אש"ף, שיקום תדמיתו של ערפאת הופעל גם באמצעות קשרים עם מסלול נוסף באירופה שהובילו למדריד, אוסלו ובהמשך למעורבות אמריקאית. חמאס גם הוא בחן מחדש את מסלול הלחימה הפוליטית שלו לאחר 2014 והחל להפנות את מסריו למערב.
בהמשך לתבנית זו, MEK וה-NCRI החלו לכוונן מחדש את המסרים שלהם כדי לפנות לקהלים מערביים: דחיית שלטון הכהנים (ולייאת-א-פקיה), רטוריקה דמוקרטית, חשיבות מנהיגות נשים כפי שמיוצגת על ידי מריאם רג'אווי, והתאמה לזכויות אדם ולערכים ליברליים. חשוב לציין כי תוכנית עשר הנקודות הליברלית של מריאם רג'ווי מ-2006, שעדיין מקודמת מאוד, כוללת גם דחיית נשק גרעיני. נציגי MEK שפנו לציבור דיברו אנגלית שוטפת בראיונות תקשורתיים ואימצו רטוריקה הנתפסת נעימה הן לשמאל הפוליטי והן לימין הפוליטי המערבי. במתחם אשראף 3 של MEK באלבניה יש חדר מדיה המוקדש לפעולות השפעה באינטרנט. ה-NCRI, שמרכז פעילותם בפריז, מקיימים פסגת השפעה, בה משתתפים עשרות אלפי בני אדם, מדי שנה.
לעומת זאת, מתחת להצגה המלוטשת של ה-MEK מסתתר יסוד אידיאולוגי ודפוס התנהגות שעשוי להציג תוצאה שונה לחלוטין. ההתנהגות דמוית הכת של ה-MEK כללה מגורים סודיים ביחד, גירושין בכפייה, פרישות כפויות, עיקור והפרדת משפחות, החרמת מסמכי זהות, בידוד שיטתי, ואף גרוע מכך.
אורח החיים של ה-MEK, לפי מתנגדיו שעזבו את הארגון, הוא חלון אל השקפת עולם סמכותנית שעשויה להשפיע על כל ממשל עתידי שהם יציעו באיראן. מתנגד ל-MEK השווה את החיים במתחם הארגון בעיראק לטוטליטריות המתוארת בספרו של ג'ורג' אורוול, חוות החיות. מתנגדים דיווחו על מאבקים מאואיסטיים, שטיפת מוח ושליטה במחשבה. מתנגד אחד דיווח שבמחנה ה-MEK בעיראק, ההנהגה הפרידה משפחות, ושלחה ילדים קטנים ותינוקות למדינות אחרות, כדי שלא יסיחו את הדעת מעבודת החברים שהקדישו עצמם להפלת המשטר. חלק מהחברות בארגון עברו כריתת רחם. חברים נשואים נאלצו לוותר על טבעות הנישואין ונדרי הנישואין שלהם בתמורה לחברות בארגון. המנהיג לשעבר מסעוד רג'אווי, בעלה של המנהיגה הנוכחית מריאם רג'אווי, שנעלם ב-2003, שמר על הרמון המורכב מחברי MEK.
לאחר התקפת אל-קאעידה על מגדלי התאומים בניו יורק ב-11 בספטמבר 2001, מסעוד רג'אווי קיבץ חברים והראה להם שוב ושוב קטע וידאו של המתקפה, וכינה זאת "החדשות הגדולות ביותר", כאשר החברים מחאו כפיים, כך לפי דיווח של מתנגד.
פעולות השפעה עכשוויות
ה-MEK השיקו קמפיין לובינג מחושב לאחר שהוסר מרשימת ארגוני הטרור הזרים ב-2012 על ידי ממשל אובמה. הפעילה הפוליטית של MAGA, לורה לומר, כתבה לאחרונה בבלוג על היקף פעולות ההשפעה של MEK, כולל כספים שניתנו לפוליטיקאים בולטים ומכובדים ולבכירים לשעבר בממשלה, הן רפובליקנים והן דמוקרטים, עבור העברת מסרים.
בנוסף לכך, קבוצת הלובי האמריקאית Iran Policy Committee, שחבריה כוללים בכירים לשעבר בבית הלבן, במחלקת המדינה האמריקאית, בפנטגון וב-CIA, וכן חוקרים ממכוני מחקר ומהאקדמיה, מיצבה את ארגון ה-MEK כמקור המודיעיני הטוב ביותר על תוכנית הגרעין של איראן. בניגוד לטענה זו, מומחה איראן מייקל רובין, חוקר בכיר ב-American Enterprise Institute, טוען, כפי שטוענים גם משקיפים נוספים, כי המודיעין שמספק ה-MEK, לרבות טענתו כי חשף את מתקן הגרעין בנתנז, עשוי להיות "מולבן" ממקורות זרים כגון ישראל או ערב הסעודית, כדי לאפשר הכחשה סבירה.
רובין כותב כי ה-MEK–NCRI ו-40 ארגוני חזית אזוריים אמריקאיים המסונפים אליו (הפועלים תחת ארגון הגג Organization of Iranian American Communities – OIAC) לא הגישו טפסי 990 למס הכנסה האמריקאי (IRS), כנדרש מארגונים ללא מטרות רווח עם הכנסות שנתיות העולות על 50,000 דולר. דוחות המס של OIAC מצביעים על הכנסות מתרומות וכוללים הוצאות על פרסום, הוצאות משרד ונסיעות. באופן מוזר, עם זאת, אין בהם אזכור לעובדים בשכר, להוצאות על כנסים או לפגישות. רובין מעלה את השאלה: כיצד, אם כן, ממומנים שכרי טרחה של 50,000 דולר לנאומים?
מעברו השני של האוקיינוס האטלנטי דיווחו ה-London Times ו-Middle East Eye כי כמה מחברי הפרלמנט הבריטי, הן מן המפלגה השמרנית והן ממפלגת הלייבור, השתתפו בכנסי ה-NCRI. ההשפעה הדו-מפלגתית של MEK מזכירה בהקשר זה את זו של קטר.
בעוד שפוליטיקאים מערביים המקבלים מימון מ-MEK עשויים להצדיק זאת בכך שהדבר מסייע לערער את המשטר האיראני ולהגביר את המודעות הציבורית לפשעיו ודיכויו, רובין, בדומה לקולות אופוזיציה איראניים ברשת, טוען כי שכרי הטרחה הללו דווקא פוגעים בלגיטימציה של האופוזיציה העממית למשטר, שכן רוב האיראנים מתנגדים נחרצות ל-MEK.
השלכות מדיניות ומסקנה
אם וכאשר יבוא המשטר האיראני אל קצו, על מקבלי ההחלטות במערב להביא בחשבון לא רק את שיתופי הפעולה הקואליציוניים והמבצעיים שנרקמו בעבר עם ה-MEK, אלא ובעיקר להעריך את ההשלכות הצפויות של תמיכה בו בעתיד. המהפכה האיסלאמית של ח’ומייני מוכיחה שכאשר השמאל חובר לאיסלאמיזם, האחרון נוטה לגבור, והתוצאה הכוללת היא ג’יהאדיזם ודיכוי פנימי.
רובין כותב כי הוא "שאל פעם בכיר אמריקאי מדוע קיבל שכרי טרחה ממוג’אהדין ח’לק, או MKO, לנוכח אופיו הכתתי של הארגון והיעדר התמיכה בו בתוך איראן. תשובתו הייתה: גם אם הקבוצה שיקרה לגבי היקף תמיכתה, היא אמרה את הדברים הנכונים על דמוקרטיה ועל שינוי משטר, ולכן הוא לא ראה כל נזק בלקיחת הכסף. נפילת המשטר, לדבריו, תהיה רגע האמת: או שה-MKO יוכיח שהוא צדק, או שתוכנית הפונזי הפוליטית שלו תקרוס".
בסכסוך הישראלי-פלסטיני, המאבק המזוין המרקסיסטי והלאומנות הלוחמנית של אש״ף, החזית העממית (PFLP) והחזית הדמוקרטית (DFLP) באו לידי ביטוי בטרור. עם הזמן, הפך הטרור לכלי של הארגון האיסלאמיסטי חמאס, שהפך לתנועה הפופולרית ביותר בעזה, ביהודה ובשומרון. בדומה ל-MEK, חמאס למד להשתמש בשיח של "צדק" בנספח לאמנתו מ-2017, כייל את שפתו לצריכה בינלאומית, והצדיק את הטרור כ"ג’יהאד הגנתי" לאחר 7 באוקטובר. טקטיקות אלו, שמקורן באחים המוסלמים, שוכללו בידי קטר ומופצות באמצעות אימפריית התקשורת שלה.
תנועות אלו, יחד עם המשטר התיאולוגי והאוטוריטרי הנוכחי של איראן, ממחישות כולן כי ערכים ואידאולוגיה, ולא הצגה דיפלומטית או תעמולה, הם המנבא הטוב ביותר להתנהגות. המיזוג שמציע ה-MEK בין סוציאליזם איסלאמי עלול להתגלות כהכלאה רעילה של שתי אידאולוגיות שהובילו בכל מקום שבו יושמו לתוצאות אוטוריטריות קטסטרופליות ודכאניות. אחד מהמתנגדים למשטר שרואיינו ב-Intercept אמר כי כאשר הוא רואה פוליטיקאים אמריקאים מציגים את ה-MEK כ"לוחמי חופש", הוא נזכר באופן שבו המערב איפשר, שלא במתכוון ובעקיפין, את צמיחתם של אל-קאעידה ודאעש. מתנגד אחר אמר כי הלקח שלו למערב בנוגע ל-MEK הוא: "האויב של האויב שלי איננו חברי, הוא הסיוט הגרוע ביותר שלי".
אם המערב מבקש להיות מעורב במעבר העתידי של איראן, עליו לפעול כאפוטרופוס אחראי, ולא כמי שמאפשר אסון אידאולוגי נוסף.
