נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מצא דרך לחשוף את כוונותיה האמיתיות של איראן ולהעביר את הכדור למגרשה, מבלי לחדש מיד פעולה צבאית נגד המשטר. בכך שסיים את המשא ומתן בין ארה״ב לאיראן בפקיסטן, תוך החזרת הסוגיות המרכזיות לשולחן, הוא הותיר את הדלת הדיפלומטית פתוחה במעט, אך הבהיר כי לא ניתן עוד להתחמק מהשאלות המרכזיות.
איראן כיום מוחלשת כמעט בכל תחום, למעט אחד: הפנאטיות האידאולוגית שלה, שנותרה חסינה מפני המציאות.
טראמפ סיים את השיחות והחזיר לשולחן את שתי הסוגיות המרכזיות שנדחקו קודם לכן הצידה: מצד אחד, עתיד הכלכלה העולמית, כלומר מעבר חופשי דרך מצר הורמוז; מצד שני, עתיד ביטחון המערב, גם אם אירופה אינה מודעת לכך, הפצצה הגרעינית האיראנית. הורמוז והאורניום המועשר: ללא פתרון סוגיות אלו, לא יכול להיות הסכם שלום אמיתי, אלא רק דיבורים פציפיסטיים ריקים.
נתיבי המים המרכזיים של העולם חייבים להישאר פתוחים, משימה קשה ומסוכנת, בעוד מחירי הנפט עולים והמאמצים לפנות מוקשים שאיראן פיזרה במפרץ הפרסי מתגלים כמורכבים. בכל רגע עלול להתרחש הניצוץ הקטלני שיוביל להסלמה. אך כיצד יכול העולם לאפשר, למשל, לחות'ים הנתמכים בידי איראן להשתלט על מצר באב אל-מנדב, או לגורמים אחרים לאיים על גיברלטר או שערים אסטרטגיים אחרים של ניווט עולמי?
סגן נשיא ארה״ב, ג'יי.די. ואנס, שהוביל את המשא ומתן ונטה יותר לדיאלוג, שמר על קשר הדוק עם טראמפ ודיווח כי אין גמישות בשתי הנקודות המרכזיות. בסופו של דבר, המסלול הדיפלומטי הגיע למיצויו. טראמפ שלף קלף מפתיע, תוך שהוא מאתגר בו זמנית את האסטרטגיה הבינלאומית של איראן ואת מקורות ההכנסה המרכזיים שלה.
מאז מלחמת העולם הראשונה, חופש השיט מהווה אבן יסוד באסטרטגיה הגלובלית של ארצות הברית. אותה מלחמה סימנה את הרחבת תפקידה של אמריקה בזירה הבינלאומית, כאשר אירופה יצאה ממנה מוחלשת ומפולגת.
ואנס ניסה ללא הצלחה לשכנע את טהראן לוותר הן על האיום הימי והן על שאיפותיה הגרעיניות. האורניום המועשר נמצא בלב הסכסוך, וטראמפ הדגיש שוב ושוב כי איראן לעולם לא תהפוך למעצמה גרעינית.
ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו אמר בשבת כי איראן הגיעה לסף בניית נשק גרעיני, והזהיר כי טהראן עלולה לנסות לסחוט את הקהילה הבינלאומית ולהוות איום קיומי.
מן המציאות הזו עלתה, יחד עם התקווה המורכבת לשחרר בסופו של דבר את העם האיראני ממשטר שממשיך להוציא להורג צעירים מתנגדים, ההחלטה האמריקאית-ישראלית להיערך לתקיפות נגד המנהיג העליון עלי חמינאי ומעגלו הקרוב.
טראמפ תיאר את היחסים בין ארה״ב לישראל כיחסים של "אח גדול עם אח קטן", דבר המסביר מדוע נתניהו מבין כי ייתכן שיידרש לקבל הפסקת אש בתיווך אמריקאי עם חיזבאללה, אם הרגיעה עם איראן תימשך, גם אם אינו יכול להתעלם מהנזק שגרם הארגון לישראל, איום מתמשך שהפעיל לחץ כבד על יישובי הצפון.
לעת עתה, התקיפות הישראליות נותרו ברובן מוגבלות לדרום לבנון, כאשר דיונים דיפלומטיים בנושא צפויים להתחיל בקרוב.
כעת על טראמפ להתמודד באופן מעשי עם שתי הסוגיות המרכזיות שהציב: שאיפותיה הגרעיניות של איראן וחופש השיט דרך הורמוז. כיצד יפתור אותן, זו שאלה פתוחה.
דבר אחד ברור: להסכם שלום לסיום המלחמה אין משמעות אם הוא חושף דורות עתידיים לזעם של גורמים המונעים מקיצוניות אידאולוגית.
ישראל מבינה מציאות זו היטב. המדינה עייפה ממלחמה כפי שמעט מדינות עייפות ממנה, עם כ-400,000 אנשי מילואים מגויסים ועם חיילים בני 18 הנלחמים שוב בהרי דרום לבנון, כולל בבינת ג'בל, המקום שבו, ב-26 באוגוסט 2006, הקריב קפטן רועי קליין את חייו כאשר קפץ על רימון כדי להציל את חייליו, תוך שהוא קורא את תפילת "שמע ישראל". באותו מקום גם הכריז בעבר מנהיג חיזבאללה שחוסל, חסן נסראללה, כי ישראל שברירית כקורי עכביש.
מאז נעשו ניסיונות חוזרים להשמיד את ישראל. איומים וגינויים, כמו הרטוריקה האנטי-ישראלית האחרונה של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, ממשיכים להתרבות.
עם זאת, קולות בחלקים שונים של העולם הערבי ומעבר לו, כולל בהודו, ארגנטינה ואוגנדה, מכירים יותר ויותר בכך שמזרח תיכון ללא חיזבאללה, ללא משטר אסד, ובעיקר ללא הדיקטטורה השיעית באיראן, עשוי להציע אפשרות לעתיד יציב ומשגשג יותר לכולם.
מאמר זה פורסם במקור באתר JNS ב-13 באפריל 2026.
