באיראן מתייחסים למזכר ההבנות המתגבש עם ארצות הברית לא רק כהסכם להפסקת מלחמה, אלא כאל נקודת מפנה היסטורית שעשויה לשנות את מאזן הכוחות במזרח התיכון כולו, כך אומרים גורמים ביטחוניים בכירים העוקבים אחרי הלכי הרוח בהנהגה האיראנית.
מבחינת טהראן, עצם המעבר מהיגיון של עימות צבאי מתמשך להיגיון של משא ומתן הדרגתי נחשב להישג אסטרטגי חשוב, במיוחד לאחר חודשים של לחצים צבאיים, כלכליים ומדיניים מצד ארה"ב וישראל.
לפי דיווחים בתקשורת האיראנית. טהראן התעקשה על מודל של הסכם הדרגתי ולא על "עסקה כוללת", ובסופו של דבר וושינגטון נאלצה לקבל את גישת "שלב אחרי שלב". באיראן מציגים זאת כהוכחה לכך שארה"ב נסוגה מדרישותיה הראשוניות.
הגישה האיראנית מבוססת על ההערכה כי ארה"ב נאלצה לסגת מהעמדה שהציגה בתחילת המלחמה, אשר ביקשה לכפות על איראן הסכם כולל ומהיר תחת לחץ צבאי כבד. לפי הפרשנות האיראנית, וושינגטון הבינה כי לא הצליחה להשיג באמצעות הכוח את יעדיה המרכזיים, ובראשם פירוק מיידי של תוכנית הגרעין האיראנית, החלשת משטר ההאייתולות ופגיעה במעמדה האזורי של איראן.
לכן, אומרים גורמים ביטחוניים, בטהראן רואים במזכר ההבנות הישג טקטי חשוב שנובע ממדיניות הסחבת במשא ומתן שאימצה ההנהגה האיראנית.
במקום להיגרר להסכם מקיף תחת לחץ, הצליחה ההנהגה האיראנית לכפות מודל של הסכם הדרגתי המבוסס על שלבים, תחילה הפסקת אש, פתיחת מיצרי הורמוז, הסרת המצור הימי ושחרור כספים איראניים מוקפאים, ורק לאחר מכן דיונים מורכבים יותר על תוכנית הגרעין והסנקציות המוטלות על איראן.
מבחינת איראן, עצם הסכמתה של ארה"ב לגישה הזו מהווה הכרה מעשית בכך שטהראן הצליחה לשמור על מרבית מנופי הכוח שלה גם לאחר המלחמה.
לדברי גורמים ביטחוניים, באיראן מדגישים כי הרפובליקה האסלאמית לא נכנעה, לא ויתרה על עקרונותיה ולא הסכימה מראש לפירוק מלא של תוכנית הגרעין או לוויתור על יכולותיה האסטרטגיות.
התקשורת האיראנית והפרשנים המקורבים למשטר מציגים את ההתפתחות הנוכחית גם כמכה פוליטית לישראל ולראש הממשלה בנימין נתניהו.
על פי תפיסה זו, ישראל שאפה לגרור את ארה"ב למערכה רחבה שתסתיים בשינוי יסודי של המשטר האיראני ובהחלשת "ציר ההתנגדות", אך בפועל נאלצה וושינגטון לבחור במסלול של פשרה והסדרה.
לפי הניתוח האיראני, ההסכם המתגבש אינו מסמן עידן של שליטה איראנית מוחלטת באזור, אלא יצירת מאזן כוחות חדש שבו איראן הופכת לשחקן לגיטימי ומרכזי בעיצוב הסדר האזורי.
בטהראן מעריכים כי לאחר הסרת חלק מהלחצים והסנקציות, איראן תוכל להרחיב את קשריה הכלכליים והאסטרטגיים עם מדינות המפרץ, לחזק את מעמדה בשוק האנרגיה ולהגדיל את השפעתה האזורית.
עם זאת, באיראן מבינים היטב כי מדובר בהסכם שברירי. קיים חשש ממשי שישראל תמשיך להפעיל לחץ על הממשל האמריקני כדי להקשיח עמדות או אף לחדש בעתיד את העימות הצבאי.
גם בתוך ארה"ב גוברת הביקורת מצד גורמים רפובליקנים, כמו הסנטורים טד קרוז ולינדזי גראהם,הרואים במזכר ההבנות ויתור מסוכן לטהראן,באיראן מציגים את הביקורת הזו כהוכחה לכך שטהראן הצליחה למנוע כניעה מלאה.
לכן, ההנהגה האיראנית ממשיכה לשדר מסר כפול, מצד אחד פתיחות להסכם ולמשא ומתן, ומצד שני כוננות צבאית גבוהה והדגשה כי איראן אינה סומכת על ארה"ב. מבחינת טהראן, מזכר ההבנות הוא רק תחילתו של שלב חדש במאבק על עיצוב הסדר האזורי, ולא סיומו.
כך למשל דבריו של מפקד מפקדת "ח'אתם אל־אנביאא'", הגנרל עלי עבדאללהי ב-24 במאי לתקשורת האיארנית, משקפים את מודעות הממסד הצבאי האיראני לשבריריות המצב ולחוסר האמון בארה"ב. הוא אמר לאמצעי התקשורת באיראן : "אנו מצויים בתנאי מלחמה, וכל הכוחות המזוינים נמצאים בכוננות עליונה מול כל אויב ובכל רמה".
