איחוד האמירויות הודיע על עצירת הפעילות המסחרית, חילופי הסחורות והעסקאות הפיננסיות עם איראן עד להודעה חדשה. ההחלטה התקבלה לאחר שמשרד ההגנה באבו דאבי טען כי שני טילים בליסטיים ששוגרו מאיראן זוהו בדרכם לעבר שטח האמירויות. לפי הגרסה האמירתית, אחד הטילים נפל מחוץ למים הטריטוריאליים והשני בתוכם. לא דווחה פגיעה בשטח היבשתי.
איראן מכחישה את האחריות. דובר משרד החוץ אסמאעיל בקאאי הגדיר את הטענה בלתי מבוססת והעלה אפשרות של פעולת דגל כוזב, כלומר פעולה שנועדה להפליל צד אחר. נכון לבוקר 19 באוגוסט, לא פורסמו נתוני מכ"ם מלאים, ממצאי שרידים או תחקיר חיצוני המאפשרים להכריע בין הגרסאות.
אולם גם בלי הכרעה בשאלת השיגור, המשבר כבר יצר עובדה מדינית וכלכלית. האמירויות בחרו להגיב לא באמצעות תקיפה צבאית, אלא באמצעות פגיעה באחד מנתיבי המסחר והכספים החשובים ביותר של איראן. אם ההחלטה תיאכף לאורך זמן, היא עלולה להשפיע על היבוא, על שער המטבע ועל מחירי מוצרי היסוד בתוך איראן.
במקביל, הוויכוח בתוך הממסד האיראני מתרחב. יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף מציב את חיזוק הצבא ואת הבטחת סל המזון באותה רשימת עדיפויות. הנשיא לשעבר מוחמד ח'אתמי מזהיר מפני ניהול המדינה על בסיס רגשות מלחמתיים. וושינגטון מאותתת על הקפאת המגעים, בעוד טהראן מנסה למנוע מן המשבר עם האמירויות להפוך לבידוד אזורי רחב יותר.
הטילים נותרו במחלוקת, אבל המשבר כבר אינו תאורטי
משרד ההגנה של איחוד האמירויות טען כי מערכות ההגנה זיהו שני טילים בליסטיים ששוגרו מאיראן. לפי ההודעה, הטילים כוונו לעבר תנועה ימית, אחד מהם נפל מחוץ למים הטריטוריאליים של האמירויות והשני בתוכם.
הודעה רשמית מוכיחה שזו עמדתה של אבו דאבי. היא אינה מוכיחה לבדה מאין שוגרו הטילים. בחומר הפומבי שנבדק לא הוצגו מסלול מכ"ם מלא, שרידים שאפשר לזהות באמצעותם את מערכת הנשק או תחקיר עצמאי.
טהראן דחתה את הטענה. דובר משרד החוץ האיראני אסמאעיל בקאאי טען כי ההאשמה פוגעת ביחסי השכנות והזהיר מפני אפשרות של הטעיה מכוונת. גם ההכחשה האיראנית היא עמדה רשמית, לא ראיה טכנית לכך שאיראן אינה אחראית.
הפער העובדתי נותר אפוא פתוח. עם זאת, למדינות אין צורך להמתין לתחקיר מוסכם כדי לקבל החלטות. אבו דאבי התייחסה לתקרית כאיום ביטחוני ובחרה להפעיל בתגובה את העוצמה הכלכלית שלה.
מבחינת איראן, זוהי התפתחות מסוכנת במיוחד. השימוש במצר הורמוז כמנוף לחץ נועד להעלות את מחיר העימות עבור ארצות הברית והעולם. כעת מתברר שגם למדינות המפרץ יש יכולת להעביר חלק מן המחיר בחזרה אל המשק האיראני.
אבו דאבי מעבירה את העימות מן הטילים אל הבנקים
ההודעה האמירתית כוללת נוסח רחב: עצירת פעילות מסחרית, חילופי סחורות ועסקאות פיננסיות עם איראן עד להודעה חדשה. אם ייושם כלשונו, מדובר במהלך החורג בהרבה מהקפאת יחסים מדיניים.
עדיין לא ברור כיצד תיאכף ההחלטה. לא פורסמו רשימות של מוצרים מוחרגים, הוראות לגבי מזון ותרופות או כללים לטיפול בעסקאות שכבר נחתמו. גם מעמדן של חברות בעלות מבנה בעלות מעורב ושל משלוחים שכבר נמצאים בנמלים לא הובהר.
לכן אין לקבוע בשלב זה שכל מכולה נעצרה או שכל ערוץ תשלום נסגר. אולם עצם ההכרזה יוצרת אפקט מיידי. בנקים, חברות ספנות, מבטחים וסוחרים נוטים להימנע מעסקאות כאשר הכללים אינם ברורים. הם עלולים להקפיא פעילות עוד לפני שהרשויות מפרסמות הנחיות מפורטות.
זהו אחד ההבדלים בין עיצום כלכלי לתקיפה צבאית. טיל פוגע בנקודה מוגדרת. הודעה פיננסית משפיעה על אלפי החלטות שמקבלים גורמים פרטיים, לעיתים מתוך חשש להסתבך ולא מכוח הוראה ישירה.
המכה המשמעותית עלולה לעבור דרך דובאי
איחוד האמירויות אינו עוד שותף מסחר של איראן. דובאי משמשת במשך שנים מרכז ליבוא, לסחר חוזר, לתשלומים ולתיווך פיננסי עבור חברות איראניות.
סחר חוזר הוא מצב שבו סחורה המיוצרת במדינה אחת מיובאת תחילה לאמירויות ומשם נשלחת לאיראן. מבחינה סטטיסטית היא עשויה להירשם כיבוא מן האמירויות, אף שמקורה במדינה אחרת. השיטה מאפשרת לחברות איראניות לרכז משלוחים, למצוא ספקים, לבצע תשלומים ולהתגבר על חלק ממגבלות הסנקציות.
נתונים שיוחסו למינהל המכס האיראני מלמדים כי במהלך עשרת החודשים הראשונים של שנת 1404 האיראנית הגיע היבוא מן האמירויות לכמעט 15 מיליארד דולר. בשנים האחרונות נע היקף המסחר הכולל בין המדינות בעשרות מיליארדי דולרים. יש להבחין בין תקופות המדידה ובין סחר כולל לסחר שאינו כולל נפט, אך המגמה ברורה: האמירויות הן אחד משערי הכניסה המרכזיים של מוצרים למשק האיראני.
עצירת הערוץ עלולה להקשות על תשלומים בדירהם, על מימון ביניים ועל משלוחי חומרי גלם, ציוד תעשייתי וחלקי חילוף. גם מוצרים שאינם כפופים ישירות לסנקציות עלולים להתעכב אם הבנקים וחברות השילוח יסרבו לטפל בעסקה.
המשק האיראני יוכל לנסות להסיט פעילות לעומאן, לטורקיה, לסין או למרכזי סחר אחרים. אבל מעבר כזה דורש זמן, מסגרות אשראי, חברות הובלה ויחסי אמון. הוא גם צפוי להיות יקר יותר. העלות הנוספת תעבור בסופו של דבר אל היצרנים ואל הצרכנים.
גם הכרזה חלקית יכולה להזין אינפלציה מלאה
ההשפעה הכלכלית אינה תלויה בהכרח בעצירה מוחלטת של הסחר. די בכך שסוחרים יעריכו שהיבוא יהיה קשה או יקר יותר כדי להשפיע על המחירים.
יבואנים נדרשים להביא בחשבון עיכובים, עמלות גבוהות, מסלולי תשלום מורכבים וסיכון שהמטען לא ישוחרר. סוחרי מטבע מגיבים לביקוש הצפוי למטבע חוץ. הציבור, שכבר מתמודד עם אינפלציה חריפה, עשוי לנסות להמיר חסכונות לדולרים, לזהב או למוצרים בני קיימא.
כך יכולה הודעה מדינית להפוך במהירות ללחץ על שער הריאל ולגל התייקרויות. גם אם האמירויות יפרסמו בהמשך החרגות, חלק מן הנזק עלול להיגרם עוד לפני שההבהרות יגיעו.
עבור הציבור האיראני השאלה אינה רק אם הוטל חרם רשמי, אלא כמה יעלה המשלוח הבא של מזון, תרופות או חומרי גלם. במציאות של אינפלציה גבוהה, אי ודאות מתגלגלת למחירים כמעט כמו מחסור ממשי.
משרד החוץ מנסה למנוע חזית מפרצית מאוחדת
הניסוח האיראני הרשמי היה חריף, אך גם זהיר. בקאאי הכחיש את ההאשמה והזהיר מפני פרובוקציה, אולם השתמש בשפה של שכנות טובה ואמון אזורי. הוא לא הודיע על תגובה צבאית או על צעדי נגד כלכליים.
הזהירות הזאת משקפת אינטרס איראני מובהק. טהראן אינה רוצה לראות את האמירויות, סעודיה, בחריין, קטר וכווית מתייצבות כחזית מדינית וכלכלית אחת לצדה של ארצות הברית. כל עוד המחלוקת נתפסת כעימות בין איראן לוושינגטון, מדינות המפרץ יכולות לנסות לתווך. אם הן יראו באיראן איום ישיר, הן עלולות להפוך ממתווכות לשותפות פעילות במערך הלחץ.
בכלי תקשורת המזוהים עם המחנה השמרני כבר הוצג המהלך האמירתי כחלק מן המלחמה הכלכלית והצבאית האמריקנית. זהו ניסיון להעביר את האחריות מן המדיניות האיראנית אל ברית עוינת לכאורה בין אבו דאבי לוושינגטון.
אבל ההבדל בין השפה התקשורתית לעמדת משרד החוץ משמעותי. כלי התקשורת האידיאולוגיים יכולים לקרוא לעימות. הדיפלומטים נדרשים להביא בחשבון את הנמלים, הבנקים ומערכי היבוא שאיראן עלולה לאבד.
קאליבאף מחבר בין החזית הצבאית לסל המזון
יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף הציב באותה רשימת נושאים דחופים את חיזוק הכוחות המזוינים ואת הבטחת סל המזון המסובסד. סל זה, המכונה באיראן "קלאברג", הוא מנגנון המאפשר למשקי בית לרכוש מוצרי יסוד באמצעות אשראי או סבסוד ממשלתי.
קאליבאף הסתמך על נתוני הבנק המרכזי וטען כי התייקרות מוצרי היסוד פגעה בעשירון השני בשיעור הגבוה ב 10.4 נקודות אחוז מן העשירון העליון. הנתון נמסר מפיו ולא אומת מול מלוא מסד הנתונים, אך השימוש בו מלמד כיצד הנהגת הפרלמנט תופסת את המצב.
מבחינתה, ביטחון תזונתי אינו עוד נושא רווחה. הוא חלק מן החוסן במלחמה. כאשר משפחות מתקשות לקנות מזון, הנזק אינו נשאר בתחום הכלכלי. הוא משפיע על אמון הציבור, על נכונותו לשאת את מחיר העימות ועל יכולת המדינה להציג את מדיניותה כהצלחה.
הצבת הצבא וסל המזון זה לצד זה חושפת את סדר העדיפויות האמיתי של השלטון. עליו לממן את ההיערכות הצבאית ובה בעת למנוע מן האינפלציה להפוך למשבר פוליטי. השעיית הסחר עם האמירויות מקשה על שני היעדים גם יחד.
ח'אתמי מזהיר מפני הפיכת המלחמה לשיטת ממשל
מוחמד ח'אתמי, שכיהן כנשיא איראן בין 1997 ל 2005 ונחשב לדמות הבולטת במחנה הרפורמיסטי, הזהיר מפני ניהול המדינה על בסיס רגשות מלחמתיים. הוא מתח ביקורת על גורמים הרואים בהמשך המלחמה יעד בפני עצמו וקרא לבחון את טובת המדינה ואת האפשרות לשמר את מזכר איסלאמאבאד.
דבריו אינם הערכה צבאית ואינם מעידים בהכרח על עמדת מקבלי ההחלטות. חשיבותם נמצאת בוויכוח שהם חושפים בתוך המערכת הפוליטית.
עבור המחנה הניצי, השליטה בהורמוז והיכולת לשבש את השיט מעניקות לאיראן מנוף אסטרטגי. הן מאלצות את העולם להתייחס לדרישותיה וממחישות שהמדינה אינה חסרת אונים מול העליונות הצבאית האמריקנית.
ח'אתמי מצביע על הסיכון ההפוך. אם השימוש במנוף מרחיק את השכנות, מנתק ערוצי מסחר ומעמיק את הפגיעה בציבור, המלחמה חדלה להיות אמצעי להשגת הסדר. היא הופכת למערכת המזינה את עצמה ומקשה על ההנהגה לסגת.
השאלה העומדת במרכז המחלוקת היא אפוא לא אם איראן מסוגלת להפריע לתנועה בהורמוז, אלא מה היא משיגה באמצעות ההפרעה ומהו המחיר שהיא מוכנה לשלם.
זיכרון ההפיכה ב 1953 מגויס למאבק הנוכחי
בכירים איראנים השתמשו ביום השנה להפיכה נגד ראש הממשלה מוחמד מוצדק כדי לפרש את המשבר הנוכחי. מוצדק הודח ב 19 באוגוסט 1953 במהלך שנתמך בידי ארצות הברית ובריטניה, לאחר שהוביל את הלאמת תעשיית הנפט האיראנית.
קאזם ע'ריבאבאדי, סגן שר החוץ, קשר בין ההתערבות ההיסטורית לבין הלחץ המופעל כיום על איראן. לדבריו, הלקח הוא שהעם האיראני אינו נסוג מול כפייה חיצונית.
המסר ההיסטורי מסייע למשטר להציג את העימות כחלק מרצף ארוך של מאבק על ריבונות, ולא כתוצאה של החלטות שהתקבלו בחודשים האחרונים. הוא גם מאפשר לחבר בין לאומיות איראנית לבין עמדת הרפובליקה האסלאמית.
אולם ההשוואה ההיסטורית אינה פותרת את השאלות המיידיות. היא אינה קובעת מי שיגר את הטילים, אינה פותחת את ערוצי המסחר בדובאי ואינה מציעה מנגנון להסדרת השיט במצר. תפקידה הוא פוליטי: לחזק את הנכונות לעמוד בלחץ ולהציג כל פשרה אפשרית כחלק ממאבק היסטורי בכפייה.
## וושינגטון מאותתת על הקפאת המגעים
סוכנות הידיעות איסנ"א דיווחה, בהסתמך על רשת סי אן אן, כי הנשיא דונלד טראמפ הורה לבכירי ממשלו לחדול מן המגעים עם איראן. הדיווח התבסס בחלקו על מקורות אמריקניים שלא זוהו, ולכן אין לראות בו הודעה רשמית מלאה על ניתוק כל הערוצים.
עם זאת, הוא משתלב במסר הפומבי של טראמפ שלפיו אין שיחות נוספות המתוכננות בשלב זה. ארצות הברית גם ממשיכה להפעיל את המצור הימי, בעוד איראן טוענת כי המגעים הפעילים היחידים מתקיימים עם עומאן ועוסקים בהסדרת התנועה במצר הורמוז.
האפשרות שמסרים ממשיכים לעבור באמצעות מתווכים אינה סותרת בהכרח את ההכרזה שאין משא ומתן. מדינות יכולות להקפיא שיחות רשמיות ולהמשיך לבדוק הצעות דרך צד שלישי. אולם נכון לבוקר 19 באוגוסט, אין מסלול מדיני מאומת שהבשיל להסכם.
גם הערכתו של ג'ון קירבי, לשעבר דובר המועצה לביטחון לאומי בתקופת ממשל ביידן, זכתה להבלטה בתקשורת האיראנית. קירבי טען כי לטראמפ אין אסטרטגיית יציאה ברורה ממשבר הורמוז. הוא אינו חבר בממשל הנוכחי, ולכן דבריו הם ניתוח חיצוני. הבחירה האיראנית להבליטם נועדה להציג גם את וושינגטון כמי שנלכדה בעימות ללא דרך ברורה לסיימו.
## התיק הגרעיני נדחק הצדה, אך לא נפתר
בחלון הבוקר לא פורסמה התפתחות מאומתת חדשה בתוכנית הגרעין. לא נמסר על שינוי ברמת ההעשרה, חידוש הפיקוח של הסוכנות הבין לאומית לאנרגיה אטומית או מתווה חדש למשא ומתן.
היעדר ידיעות גרעיניות אינו מעיד על פתרון. הוא מלמד שהמאבק על הורמוז, המצור והיחסים עם מדינות המפרץ דחק את הסוגיה הגרעינית מן הכותרות המיידיות.
זהו שינוי חשוב בסדר היום. במשך שנים נתפס תיק הגרעין כמוקד העימות בין איראן למערב. כעת המחלוקת נוגעת גם לחופש השיט, לזכות לגבות תשלומים מכלי שיט, למעמד האמריקני במפרץ וליכולתה של איראן לסחור עם שכנותיה.
הסדר גרעיני לבדו לא יפתור את כל המחלוקות האלה. מנגד, הסדר ימי ללא מענה לסוגיית הגרעין יישאר פגיע ללחץ אמריקני מחודש. הפיצול בין התיקים מקשה עוד יותר על השגת עסקה כוללת.
## השורה התחתונה
החלטת האמירויות משנה את אופי המשבר. עד כה ניסתה איראן להשתמש במצר הורמוז כדי להעביר חלק מעלות המלחמה אל העולם. כעת אבו דאבי מאותתת כי היא מסוגלת להעביר את העלות בחזרה אל איראן באמצעות נמלים, מערכות תשלום ומסחר.
האחריות לשיגור הטילים טרם הוכחה באופן עצמאי. אבל מבחינה כלכלית, השאלה מי ירה אינה השאלה היחידה. בנקים וסוחרים מגיבים לסיכון, לא רק לפסק דין. עצם האפשרות שהמשבר יחמיר מספיקה כדי לעכב עסקאות, לייקר יבוא ולהגביר את הביקוש למטבע חוץ.
עבור טהראן, האתגר המרכזי הוא למנוע מן המשבר עם האמירויות להפוך לחזית אזורית מאוחדת. לשם כך יהיה עליה להציג ראיות התומכות בהכחשתה, להתקדם עם עומאן להסדרת נתיבי השיט ולשכנע את שכנותיה שהמשך הקשרים הכלכליים אינו מסכן אותן.
עבור הציבור האיראני, המבחן פשוט יותר. השאלה היא אם מחירי המזון יעלו, אם ניתן יהיה להשיג חומרי גלם ואם הסבסוד הממשלתי ישמור על כוח הקנייה. במובן הזה, הקרב על הורמוז כבר אינו מתנהל רק בין ספינות וטילים. הוא הגיע אל דובאי, אל שער החליפין ואל סל הקניות של המשפחה האיראנית.
