רבע מאה לאחר פיגועי 11 בספטמבר, מחקר חדש של ד"ר יצחק מנסדורף, פסיכולוג קליני וחוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון (JCFA) המתמחה בפסיכולוגיה פוליטית, ושל ד"ר צ'ארלס ג'ייקובס, נשיא International Freedom Coalition, מצביע על פערים עמוקים באופן שבו קבוצות שונות בחברה האמריקנית זוכרות ומפרשות את האירוע.
המחקר מבוסס על 416 משיבים מוסלמים אמריקנים, 429 משיבים לא-מוסלמים שנבחנו בנפרד, וכן מדגם רחב של 513 נשאלים מהאוכלוסייה הכללית, וחושף לא רק פער חברתי-דתי משמעותי, אלא גם שחיקה רחבה יותר בקונצנזוס סביב עובדות היסטוריות בסיסיות. הממצאים מצביעים על כך שהזיכרון של 9/11 הופך יותר ויותר לזירה של מחלוקת, אי-ודאות ותיאוריות חלופיות, במיוחד בקרב צעירים ובקרב קבוצות מסוימות באוכלוסייה.
בסיס סטטיסטי ומעקב אחר רמת הדיוק
מדגם האוכלוסייה הכללית הבסיסי (N=513): מרווח טעות של ±4%.
מדגם הלא-מוסלמים הנפרד (N=429): מרווח טעות של ±5%.
מדגם המוסלמים האמריקנים (N=416): מרווח טעות של ±5%.
הנתונים נאספו בין 10 בספטמבר ל-16 בספטמבר 2026 (איסוף הנתונים במדגם האוכלוסייה הכללית הושלם ב-11 בספטמבר 2026).
I. הפער החברתי-דתי המרכזי (מוסלמים אמריקנים לעומת לא-מוסלמים)
פער היסטורי של 38.68 נקודות אחוז: 62.24% מוצקים (±5%) מן הלא-מוסלמים במדגם הנפרד מייחסים את אירועי 11 בספטמבר למבצעיהם האמיתיים מבחינה היסטורית – אל-קאעדה. מנגד, רק 23.56% ±5% (98 משיבים) מן המוסלמים האמריקנים החיים בארצות הברית מקבלים בסיס עובדתי זה.
אימוץ קונספירציות ברמת הקהילה: במקום לייחס את האחריות לאל-קאעדה, קבוצת המוסלמים האמריקנים נוטה באופן ברור למסגרות חלופיות: 27.40% ±5% (114 משיבים) רואים בפיגועים מבצע ציוני, ו-18.51% ±5% (77 משיבים) רואים בהם פעולה פנימית של ה-CIA.
עמידות בפני היטמעות: אף ש-100% מקבוצת המוסלמים מתגוררים ועובדים כיום בארצות הברית, תפיסות עולמם לא התיישרו עם קו הבסיס של המדינה המארחת, דבר המעיד כי מסגרות דתיות ותרבותיות מושרשות נותרות עמידות מאוד בפני השתלבות גיאוגרפית.
II. סובלנות ציבורית כלפי רטוריקה אנטי-אמריקנית (דבריו של פייקר)
המחקר בחן את מידת הסובלנות הציבורית כלפי ביקורת רדיקלית על מדיניות החוץ האמריקנית באמצעות מעקב אחר התגובות לאמירה השנויה במחלוקת של הפרשן חסן פייקר, שלפיה "לאמריקה הגיע 11 בספטמבר". התגובות חושפות פער חד בין דחייה מצד המרכז לבין פגיעות אידאולוגית מתהווה:
השסע בקרב המוסלמים האמריקנים: רק 47.11% מן המוסלמים האמריקנים חולקים או חולקים בתוקף על האמירה (לעומת 71.33% מהלא-מוסלמים). בסך הכול, 28.13% מסכימים או מסכימים מאוד (לעומת 12.82% מהלא-מוסלמים), בעוד 24.76% נותרים ניטרליים (לעומת 15.85% מהלא-מוסלמים). הדבר מצביע על כך שחלק גדול מן הקהילה מתייחס לדברים כביקורת מבנית לגיטימית, גם אם קיצונית, על מדיניותה של ארצות הברית.
זליגה מפלגתית: הסובלנות ההולכת וגוברת כלפי הביקורת הרדיקלית הזו כבר אינה מוגבלת למיעוט חברתי-דתי; היא זלגה באופן פעיל אל הקצוות של המערכת הפוליטית המרכזית. בעוד רפובליקנים לא-מוסלמים מציגים בסיס דחייה מוצק יותר (55.07%) לעומת דמוקרטים (43%), בשתי המפלגות הגדולות קיימות קבוצות מיעוט זהות ועמידות במיוחד – כ-26% בסך הכול – המביעות אהדה או הסכמה עם הרגש האנטי-אימפריאליסטי.
חומת ההגנה של המרכז: מצביעים עצמאיים מהווים את העוגן המובהק ביותר של הגבולות הפטריוטיים המקובלים, עם שיעור אי-ההסכמה הפעילה הגבוה ביותר עם דבריו של פייקר – 64.80%.
III. אמונות ותפיסות באשר לאיומים עכשוויים
התפרקות מוחלטת של אוצר מילים משותף: המעקב אחר תפיסות הביטחון הלאומי התפצל לחלוטין לאורך קווים דמוגרפיים, כך שהמשיבים אינם מסכימים עוד אפילו בשאלה אם הסכנה הקיומית נובעת מגורמים זרים או מגורמים פנימיים.
המיקוד החיצוני המסורתי: מדגם הלא-מוסלמים הנפרד (42.89% ±5%), הנשען במידה רבה על רפובליקנים מובהקים (57.97%), ממשיך להחזיק בעמדת הגנה חיצונית קלאסית, המזהה את איראן ואת האסלאמיסטים הרדיקלים כאיום המרכזי.
הפיצול המפלגתי במיינסטרים: גושי ההצבעה הפוליטיים המרכזיים בקרב הלא-מוסלמים מביטים לכיוונים מנוגדים. בעוד הרפובליקנים מפנים את מבטם החוצה, 22% מן הדמוקרטים מפנימים את מפת האיומים ומזהים אנשי עליונות לבנה מהימין בתוך ארצות הברית כסכנה ברמה מקבילה לשטח המדינה.
מטריצת האיומים ההפוכה המתכנסת: קבוצת המוסלמים האמריקנים וקבוצת הצעירים המקומיים בגילאי 18-29 עוקפות, כל אחת בנפרד, את נושא הג'יהאדיזם הזר לחלוטין, וממקדות את חששותיהן הביטחוניים במוסדות המדינה הפנימיים ובבעלות ברית זרות מסורתיות:
זינוק בתפיסת האיום הציוני: ישראל/הציונים מוגדרים כאיום המרכזי על ידי 24.76% ±5% (103 משיבים) מן המוסלמים האמריקנים, ועל ידי 20% יוצאי דופן מכלל האמריקנים הצעירים מתחת לגיל 30 – בניגוד חד לממוצע של 9.32% ±5% במדגם הלא-מוסלמים הנפרד.
חוסר אמון מוסדי בממשלה: הריבוי הגדול ביותר בקרב המוסלמים האמריקנים – 26.20% ±5% (109 משיבים) – מציין את ה-CIA או סוכנויות ממשל אמריקניות אחרות כסכנה הגדולה ביותר לאירוע עתידי רב-נפגעים. צעירים לא-מוסלמים משקפים חשד פנימי דומה, ומצביעים על ממשלתם שלהם בשיעור כפול (15.24%) מזה של המבוגרים מהם.
IV. שחיקת העובדות ההיסטוריות בקרב כלל האוכלוסייה
קריסת הזיכרון הבין-דורי: הקונצנזוס ההיסטורי הבסיסי קורס לחלוטין בקרב צעירים מתחת לגיל 30, שאצלם שיעור המייחסים את האחריות לאל-קאעדה יורד ל-40% בלבד.
פגיעות ה"לא בטוחים": 28.57% מדהימים מן הצעירים מתחת לגיל 30 מודים שהם "לא בטוחים" לחלוטין מי היה אחראי, דבר המעיד על מחיקה היסטורית פסיבית המותירה אותם פגיעים במיוחד למניפולציה דיגיטלית.
הלבנת קונספירציות דרך הפוליטיקה המפלגתית: הקיטוב הפוליטי במיינסטרים משמש מנוע משני, המעתיק תיאוריות קונספירציה ומתאים אותן מחדש כך שיכוונו נגד יריבים פוליטיים מבית.
הווקטור השמאלי: 23% מן הדמוקרטים אימצו את הנרטיב של "מבצע ציוני" כדי להזין ביקורת אנטי-אימפריאליסטית עכשווית.
הווקטור הימני: 16.67% מן הרפובליקנים אימצו את הנרטיב של "פעולה פנימית של ה-CIA", ומשתמשים בו כדי לחזק את העוינות העכשווית כלפי "הדיפ סטייט".
V. קו הבסיס המרכזי והפער סביב החובה החינוכית
יציבות העצמאיים: מצביעים עצמאיים ממשיכים להחזיק בקו כעוגן שאינו פרנואידי, עם רמה גבוהה של עובדתיות היסטורית (60.80%), שיעור הדחייה הגבוה ביותר של רטוריקה אנטי-אמריקנית רדיקלית (64.80%), והרמה הנמוכה ביותר של חשדנות מוסדית (7.20%).
הפער סביב החובה החינוכית: קו השבר האחרון והמבני ביותר נמצא במדיניות החינוך הממלכתית. תוכנית לימודים בנושא 11 בספטמבר המחויבת על ידי הממשלה זוכה לתמיכה נחרצת בקרב לא-מוסלמים – רוב משולב של 62.00% ±5%, בהובלת 77.53% מן הרפובליקנים, 66.00% מן הדמוקרטים ו-60.80% מן העצמאיים – ככלי לשימור לאומי.
פער בקרב המיעוט: התמיכה בתוכנית לימודים ממשלתית צונחת לריבוי מיעוט של 44.71% ±5% (186 משיבים) בקרב מוסלמים אמריקנים – 23.08% מסכימים ו-21.63% מסכימים מאוד – בעוד שיעור עצום של 35.34% ±5% (147 משיבים) בוחר בעמדה ניטרלית לחלוטין.
מטריצת ניתוח משולבת מרכזית (כולל מרווחי טעות)
| מדד / קבוצת משתנים | כלל האוכלוסייה (N=513) מרווח טעות: ±4% | לא-מוסלמים בלבד (N=429) מרווח טעות: ±5% | מוסלמים אמריקנים (N=416) מרווח טעות: ±5% | דמוקרטים (N=200) | רפובליקנים (N=138) | עצמאיים (N=125) | צעירים בגילאי 18-29 (N=105) | מבוגרים בגילאי 45+ (N=268) |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שאלה 1: אחריות אל-קאעדה | 55.17% | 62.24% | 23.56% | 53.50% | 57.25% | 60.80% | 40.00% | 66.04% |
| שאלה 1: התיאוריה הציונית | 16.76% | 10.26% | 27.40% | 23.00% | 15.94% | 13.60% | 19.05% | 17.54% |
| שאלה 1: פעולה פנימית של ה-CIA | 9.36% | 7.46% | 18.51% | 6.50% | 16.67% | 8.00% | 11.43% | 4.85% |
| שאלה 2: אי-הסכמה עם פייקר | 52.24% | 58.74% | 47.11% | 43.00% | 55.07% | 64.80% | 41.90% | 57.09% |
| שאלה 3: חובה בבתי הספר | 64.32% | 62.00% | 44.71% | 66.00% | 77.53% | 60.80% | 52.38% | 67.54% |
| שאלה 5: איום – אסלאמיסטים | 42.88% | 42.89% | 20.67% | 38.50% | 57.97% | 44.80% | 24.76% | 57.46% |
| שאלה 5: איום – ציונים | 10.53% | 9.32% | 24.76% | 11.00% | 10.87% | 8.80% | 20.00% | 4.85% |
| שאלה 5: איום – תומכי עליונות לבנה | 16.96% | 18.65% | 10.82% | 22.00% | 7.97% | 19.20% | 16.19% | 15.30% |
| שאלה 5: איום – CIA / ממשל | 11.11% | 8.86% | 26.20% | 11.00% | 15.22% | 7.20% | 15.24% | 7.84% |
