שלוש שנים לאחר הטבח שביצעו חמאס וארגונים נוספים בישראל ב-7 באוקטובר 2023, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, ארגון הטרור השני בגודלו ברצועת עזה, מבהיר דבר אחד: אין בכוונתו לנטוש את המאבק המזוין נגד ישראל.
נהפוך הוא. ארגון הטרור הנתמך בידי איראן שב ומאשר את מחויבותו לג'יהאד (מלחמת קודש), להתנגדות מזוינת ולהשמדת מה שהוא מכנה "המפעל הציוני".
כל מי שמקווה שהמלחמה בעזה תסתיים בפירוק חמאס, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ושאר הארגונים החמושים מנשקם, צריך להתייחס למסר הזה ברצינות.
בהצהרות שפורסמו לציון יום השנה השלישי למתקפת 7 באוקטובר ויום השנה ה-39 להקמת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, מנהיגי הארגון לא דיברו על מסירת נשקם, על פירוק התשתיות הצבאיות שלהם או על העברת השליטה ברצועת עזה לממשלה פלסטינית חדשה.
במקום זאת, הם דיברו על המשך הלחימה.
מזכ"ל הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, זיאד א-נח'אלה, הכריז כי ארגונו ימשיך לדבוק ב"דרך הג'יהאד וההתנגדות", שתימשך "בכל האמצעים האפשריים", כל עוד "המפעל הציוני" נותר על אדמה שלטענתו היא פלסטינית.
הוא גם הכריז כי "אחדות כוחות ההתנגדות בפלסטין ובאזור" תישמר.
א-נח'אלה אף הרחיק לכת ותיאר את מתקפת 7 באוקטובר, שאותה כינה "קרב מבול אל-אקצא", כ"תגובה טבעית" למה שהגדיר כתוקפנות ישראלית. הוא הציג את הסכסוך כמאבק בין אומה אחת לאויב אחד: "המפעל הציוני ובעלי בריתו".
"קרב מבול אל-אקצא היה תגובה טבעית לתוקפנות המתמשכת הזאת, והמשך טבעי למאבקו ולהתנגדותו של עמנו נגד המפעל הציוני שעקר אותנו מארצנו, פלסטין".
במילים אחרות, שלוש שנים לאחר 7 באוקטובר, הג'יהאדיסטים הפלסטינים ופטרוניהם בטהרן לא התנערו מהמתקפה. הם לא התנצלו על טבח האזרחים הישראלים. הם לא התנצלו על המוות וההרס שהמיטו על בני עמם.
במקום זאת, הם ממשיכים לחגוג את 7 באוקטובר כחלק ממאבק היסטורי שלטענתם הוא לגיטימי.
הצהרת הג'יהאד האסלאמי לרגל יום השנה להקמתו הייתה מפורשת: הארגון הודיע כי ימשיך, לצד "כוחות התנגדות" אחרים, בדרך הג'יהאד עד שישיג את מה שהוא מכנה זכויותיו ו"ישחרר" את אדמתו. הוא תיאר את ישראל כ"ישות ציונית פושעת". למותר לציין כי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, חמאס ושאר ארגוני הטרור ברצועת עזה אינם מכירים בזכותה של ישראל להתקיים.
זוהי בדיוק הסוגיה שאסור לטשטש באמצעות שפה דיפלומטית העוסקת בהפסקות אש, בתוכניות שלום ובשיקום. השאלה איננה אם חמאס או ארגוני הטרור האסלאמיסטיים האחרים יסכימו להפסקה זמנית בלחימה. השאלה האמיתית היא אם ארגונים אלה מוכנים לוותר על נשקם ועל האידאולוגיה שלהם, הדוגלת במאבק מזוין.
ההצהרות האחרונות של ארגוני הטרור האסלאמיסטיים מספקות תשובה ברורה: לא.
הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני הודיע בגאווה כי יותר מ-2,000 מלוחמיו נהרגו ברצועת עזה, עשרות נוספים נהרגו בגדה המערבית ויותר מ-80 נהרגו בחזית הלבנונית. לדברי הארגון, לוחמיו נלחמו לצד גדודי עז א-דין אל-קסאם של חמאס ופלגים פלסטיניים נוספים.
ההתרברבות הזאת חשובה במיוחד משום שהג'יהאד האסלאמי הפלסטיני אינו פועל בבידוד. הארגון מזהה את עצמו בגלוי כחלק ממחנה "התנגדות" אזורי רחב יותר, הכולל את חמאס, חיזבאללה בלבנון, החות'ים בתימן ואיראן.
א-נח'אלה חלק כבוד לשליטי איראן, למנהיגי חיזבאללה המנוחים חסן נסראללה והאשם ספי א-דין, וכן למנהיגים וללוחמים של החות'ים והמיליציות העיראקיות הנתמכות בידי איראן. הוא תיאר אותם כחלק מאותו מאבק נגד ישראל ובעלות בריתה.
המסר ברור: המשטר האיראני ושלוחות הטרור שלו במזרח התיכון ראו מאז ומתמיד במלחמה נגד ישראל חלק מעימות אזורי רחב יותר. הנחת יסוד זו צריכה להדאיג לא רק את ישראל, אלא גם את ארצות הברית ומדינות מערביות אחרות.
הצהרות הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ממחישות גם את השפעתה המתמשכת של איראן. הארגון משבח בגלוי את טהרן ורואה באיראן אחת מתומכותיו העיקריות.
לנוכח ההיסטוריה המתועדת של מימון איראני, אספקת נשק והכשרה צבאית לחמאס ולג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, הקשר המתמשך בין טהרן לארגונים אלה נותר גורם חשוב בהערכת יכולתם ונכונותם לנטוש את המאבק המזוין.
הערכות משרד האוצר האמריקני מתעדות זה שנים מימון ממשלתי איראני לחמאס בהיקף של מאות מיליוני דולרים. משרד האוצר זיהה גם מימון איראני, אספקת נשק והכשרה צבאית לג'יהאד האסלאמי הפלסטיני באמצעות משמרות המהפכה.
במסמך "הערכת הסיכונים הלאומית למימון טרור לשנת 2026" דיווח משרד האוצר האמריקני:
"חמאס ממשיך להסתמך על מאמצי גיוס כספים ברחבי העולם, תרומות, מימון ממשלתי בהיקף של מאות מיליוני דולרים מאיראן וניצול לרעה של גופי צדקה פיקטיביים לצורך הפקת הכנסות".
הצהרותיהם של מנהיגי המשטר האיראני ושלוחות הטרור שלו מתייחסות שוב ושוב לארצות הברית כאל בעלת בריתה של ישראל ומאשימות אותה בשותפות למעשיה של ישראל. הרטוריקה של האסלאמיסטים אינה מציגה את הסכסוך כמחלוקת פלסטינית-ישראלית מצומצמת. היא מציגה את ישראל ואת בעלות בריתה כמחנה אויב אחד.
להבחנה הזאת יש חשיבות.
מי שמאמין כי ניתן יהיה לסיים את הסכסוך פשוט באמצעות שכנוע חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני להסכים להסדר מדיני חדש ברצועת עזה, צריך להקשיב היטב למה שארגוני הטרור עצמם אומרים.
אי אפשר להתייחס להבסת הטרור האסלאמיסטי כאל מהלך דיפלומטי קצר טווח. שום תוכנית שלום או יוזמה דיפלומטית לא יצליחו כל עוד ארגוני הטרור הנתמכים בידי איראן שומרים על היכולת לבצע טבח נוסף בדומה ל-7 באוקטובר.
שלוש שנים לאחר 7 באוקטובר, על הקהילה הבינלאומית להפסיק לשאול רק מה ישראל מתכוונת לעשות בהמשך. עליה לשאול מה חמאס, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והפטרון האיראני שלהם מתכוונים לעשות בהמשך.
התשובה כבר נמצאת לפנינו. הם חוזרים ומזכירים לנו אותה. בכוונתם להמשיך בג'יהאד שלהם עד לחיסולה של ישראל.
מאמר זה פורסם במקור באנגלית על ידי מכון גייטסטון ב-8 באוקטובר 2026.
