למרות השקט המדומה, מפלס הטרור ביהודה ושומרון הוא עדיין גבוה מאוד. ועם זאת, בתקופה האחרונה ניכרת מגמת ירידה. השאלה היא, מה הסיבה או הסיבות שהביאו לכך? בטרם נצלול לסיבות שתרמו לירידה, חשוב להבין את היקף הבעיה.
בכוונה, לא נתייחס למספר ההרוגים או הפצועים. מבלי להקל ראש באף הרוג ובאף פצוע, מספרם אינו מדד אפקטיבי ביחס להיקף הטרור. אלא נדרש להתמקד בכוונות של המחבלים. בין אם פיגוע זה או אחר גרם למוות או לפציעה, הרי שהכוונה של המחבלים הייתה לגרום לתוצאה זו בכל פעם ופעם. ולכן מספר הפיגועים ולא תוצאותיהם הוא החשוב. בהתאם, לפי הנתונים שמפרסם השב"כ מדי חודש, בשנת 2024 בוצעו באיו"ש 5,819 פיגועים שהשב"כ מגדיר כ"פיגועים משמעותיים" ו"טרור עממי".1,2 במילים אחרות, במהלך שנת 2024 בוצעו בממוצע כ-16 פיגועים מדי יום.
בשנת 2025, מספר הפיגועים ירד ובוצעו 4,744 פיגועים. כלומר כ-13 פיגועים מדי יום. על פי הנתונים מגמת הירידה החל בחודש אוגוסט באותה שנה.
בשנת 2026, נכון לסוף חודש אוגוסט, מגמת הירידה נמשכת, ובוצעו 2,623 פיגועים, ממוצע של כ-11 פיגועים ביום. לשם ההשוואה, בסוף חודש אוגוסט 2025 כבר בוצעו 3,349 פיגועים, כך שמדובר בירידה משמעותית. אז מה הביא לירידה בהיקף הטרור?
בצד הפלסטיני שום דבר לא השתנה. בקרב ארגוני הטרור לא פחת הרצון והדחף לביצוע פיגועים ולרצוח יהודים. מצד הרשות הפלסטיני לא חל כל שינוי בהסתה היומיומית, בדה-לגיטימציה כלפי מדינת ישראל, בהאדרה של מחבלים, או בחינוך לשנאה. כל אלה המשיכו כרגיל.
השינויים היו דווקא בצד הישראלי. באותה תקופה, צה"ל הגביר את הפעילות ההתקפית כלפי גורמי הטרור באיו"ש, ובכלל זה ביצוע מבצעים רחבי היקף.
הדבר השני שהשתנה היה לא פחות משמעותי. החל מתחילת חודש יולי 2025, הפסיקה ישראל להעביר כספים כלשהם לרשות הפלסטינית. כזכור, במסגרת הסכמי אוסלו ויתרה מדינת ישראל על כספים רבים לטובת הרשות הפלסטינית, וזאת כדי לקנות שלום.3 לאורך כל הזמן, במקום לקדם תהליכי שלום, הרשות הפלסטינית השתמשה בכסף כדי להסית לטרור, לחנך לטרור, לעודד טרור, לתגמל טרור, לקדם מהליכים באו"ם, לקדם פתיחת חקירה והעמדה לדין של גורמים ישראלים בבית הדין הפלילי בהאג, ועוד ועוד ועד, והכל תוך הפרה בוטה של הסכמי אוסלו.
למרות ההפרות החוזרות והנשנות של הרשות הפלסטינית, לאורך כל השנים, מדינת ישראל המשיכה להזרים לרשות הפלסטינית, מיליארדים מדי שנה.
חגיגת הכספים החלה להיגמר בשנת 2018, עם חקיקת חוק הקיזוז.4 על פי החוק, קוזזו מכספי המיסים שנגבו, הסכום ששילמה הרשות הפלסטינית למחבלים בשנה החולפת.
הדברים השתנו באופן משמעותי, בסמוך לאחר טבח שבעה באוקטובר ותחילת הלחמה. אז, בדחיפת שר האוצר בצלאל סמוטריץ' קוזז סכום נוסף – הסכום שהיה שווה להיקף העברות הכספים מהרשות הפלסטינית ברמאללה לרצועת עזה.
למרות הקיזוז הנוסף, במשך חודשים ארוכים המשיכה מדינת ישראל להעביר לרשות הפלסטינית מאות מילוני ש"ח.
השינוי המשמעותי, לעניינו, חל בחודש יוני 2025, כאשר החליט שר האוצר סמוטריץ' שלא להעביר כספים כלשהם לרשות הפלסטינית. ההחלטה התקבלה בסמוך לאחר שגורמים זרים החליטו להטיל סנקציות אישיות על השר סמטוריץ'. החלטה זאת נותרת בעינה עד היום, וכתוצאה ממנה הרשות הפלסטינית נמצאת בקשיים כלכליים לא פשוטים.
מספר מחקרים שפורסמו בשנים קודמות הצביעו על הזיקה הברורה בין העברת סיוע כספים לרשות הפלסטינית לבין הטרור. גרפים שפורסמו על ידי מכון מבט לתקשורת פלסטינית בשנת 2023 הראה בעין את הזיקה.5 בגרף הראשון הוצג היקף הסיוע האמריקאי לרשות הפלסטינית, ואילו בגרף השני מספר ההרוגים הישראלים כתוצאה מטרור פלסטיני.
למסקנה דומה הגיע החוקר פרופ' דניאל פייפס, מייסד פורום המזרח התיכון בארה"ב, שנים קודם לכן.6
והנה, תזה זו מוכיחה את עצמה פעם נוספת. במקביל להחלטה של שר האוצר סמוטריץ' להימנע מלהעביר כספים כלשהם לרשות הפלסטינית, נרשמת ירידה משמעותית בהיקף הטרור. ללא תזרים קבוע של כספים, לרשות הפלסטינית יש פחות ופחות כספים לעודד, לחולל ולהסית לטרור. וככל שיש פחות כספים לשמן את גלגלי הטרור, כך פוחת הטרור.
