הודעתו של שר החוץ הבריטי, אד מיליבנד, על כוונת ממשלת בריטניה להטיל סנקציות על התוצרת של עסקים ישראליים ביהודה ושומרון ועל כל ארגון או גוף התומך בתנועת ההתיישבות ביהודה ושומרון היא נקודת מפנה, ומכל הסיבות הלא נכונות.
מעבר לחשיפת הצביעות המבישה של ממשלת בריטניה, ההחלטה מבוססת על מידע לקוי ועל קריאה שגויה של תהליך המשא ומתן הישראלי-פלסטיני. התירוץ להטלת הסנקציות הוא הטענה שלפיה היישובים והקהילות הישראליים, "ההתנחלויות," ביהודה ושומרון מהווים מכשול ל"פתרון שתי המדינות".
בעוד שר החוץ הבריטי מצהיר, למרבה הטעות, כי "פתרון שתי המדינות" הוא "כוכב הצפון של מדיניות ממשלתו," נראה כי הוא וממשלתו אינם מודעים כלל לכך שבהסכמי אוסלו בין ישראל לבין ההנהגה הפלסטינית, ואף לא בשום קביעה בינלאומית אחרת, אין התחייבות ל"פתרון שתי מדינות." להפך: הצדדים התחייבו לנהל משא ומתן ביניהם על הסכם בדבר "מעמד הקבע" של השטח. משא ומתן כזה עשוי, לכאורה, להוביל למדינה אחת, לשתי מדינות או לשלוש מדינות, לפדרציה, לקונפדרציה, לבית משותף (קונדומיניום) או לכל פתרון מוסכם אחר. ואולם, לא לבריטניה ולא לשום גורם אחר יש זכות להכריע מראש את תוצאות המשא ומתן או לכפות על הצדדים פתרון כלשהו.
נוכח עיסוקה האובססיבי והמוטעה של בריטניה ב"פתרון שתי המדינות," אפשר לשאול בצדק מדוע לא הטילה בריטניה מעולם סנקציות על פלסטינים שדחו שוב ושוב את "פתרון שתי המדינות" ופעלו בגלוי לקידום טרור, למימונו ולתמיכה בו? מדוע לא הטילה בריטניה סנקציות על יאסר ערפאת לאחר שדחה, בקיץ 2000, את הסכם השלום שתיווך נשיא ארצות הברית ביל קלינטון, או על מחמוד עבאס לאחר שדחה ב-2008 את הסכם השלום שהציע ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט?
אם ערעור "פתרון שתי המדינות" היה ההצדקה האמיתית, הרי שבריטניה הייתה צריכה להטיל סנקציות גם על הרשות הפלסטינית ועל הנהגתה, בשל חינוך שיטתי של דורות של פלסטינים לשנוא את ישראל ולחתור להשמדתה. מן הראוי היה שבריטניה תטיל סנקציות על הרשות הפלסטינית, על אש״ף ועל מנהיגיהם, בשל מדיניות "תשלום תמורת רצח," מדיניות של תגמול כספי למחבלים בהיקף של מיליארדי דולרים ולירות שטרלינג.
בעניין בניית בתים בידי אזרחים ישראלים, נראה כי שר החוץ הבריטי הינו בקיא עוד פחות בתנאי הסכמי אוסלו, שדחו את הדיון בסוגיית ההתנחלויות למשא ומתן על הסדר הקבע. בינתיים, ההסכמים מאפשרים לישראל לבנות באותו חלק של השטח הנתון לניהולה – שטח C, כשם שהרשות הפלסטינית בונה באזורים A ו-B, הנתונים לסמכותה.
אפשר לשאול גם אם בריטניה באמת טוענת כי יהודים הבונים בתים כדין במולדתם ההיסטורית, בת 3,500 השנים, מהווים מכשול גדול יותר ל"פתרון שתי המדינות" מאשר מערכת חברתית פלסטינית ממוסדת ומושרשת, המקדמת טרור ומתמרצת אותו, ובה הרשות הפלסטינית, אש״ף ומנהיגיהם משלמים ממש תגמולים כספיים לטרוריסטים רק משום שרצחו יהודים.
מפתיעה לא פחות, ואף מזעזעת, היא חשיפתו של מיליבנד בריאיון ל-Sky News, ולפיה לפני שהחליטה להטיל סנקציות ראתה ממשלת בריטניה צורך להתייעץ עם ראש הממשלה הפלסטיני, מוחמד מוסטפא, ועם נציג הרשות הפלסטינית בבריטניה, חוסאם זומלוט, ושניהם עודדו את ממשלת בריטניה להטיל את הסנקציות.
מצב שבו ממשלת בריטניה מבקשת את עצת ההנהגה הפלסטינית ואת תמיכתה לפני הכרזה על סנקציות נגד ישראל הוא בלתי מתקבל על הדעת. באותה מידה, ההנהגה הפלסטינית אינה יכולה לקדם באופן פעיל טרור, להסית לו ולתגמל את מבצעיו, תוך הפרת התחייבויותיה בהסכמי אוסלו, ובו בזמן להפציר בממשלות זרות להטיל סנקציות על ישראל, בלי להביא בחשבון שישראל זכאית לנקוט צעדים הולמים בתגובה להפרות אלה.
הגם שברור שתגובת ישראל עשויה לכלול צעדים דיפלומטיים הדדיים נגד המדינות המטילות סנקציות, תגובת ישראל חייבת לכלול גם תגובה כלכלית-פיננסית ברורה, המכוונת נגד ההנהגה הפלסטינית עצמה, שעודדה את הסנקציות ותמכה בהן. לתגובה כזו עלולות להיות השלכות מזיקות על עובדים ואנשי עסקים פלסטינים, ובסופו של דבר על הכלכלה הפלסטינית כולה.
להלן כמה צעדים שישראל צריכה לשקול.
כוח העבודה הפלסטיני יהיה הראשון להיפגע
לפי דוח שפרסם הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, ברבעון השני של 2026 הועסקו 53,000 תושבים פלסטינים מיהודה ושומרון בידי חברות או יחידים ישראליים. יותר מ-35,000 הועסקו בישראל – בקווים שנקבעו בהסכמי שביתת הנשק של 1949, המכונים גם "הקו הירוק" – ועוד 17,600 הועסקו בערים וביישובים הישראליים ביהודה ושומרון. לפי הדוח הפלסטיני, הפלסטינים שעבדו בעסקים ישראליים השתכרו בממוצע 263.4 ש״ח ליום, כמעט פי שניים מהשכר – 134.3 ש״ח – של פלסטינים שעבדו בעסקים פלסטיניים.
למרבה האירוניה, ברבעון השני של 2026, בזמן שההנהגה הפלסטינית קראה לממשלת בריטניה להטיל סנקציות על ישראל, עלה מספר הפלסטינים העובדים בישראל ב-16.7%, מ-30,000 ל-35,000.
אם ממשלת בריטניה תטיל את הסנקציות, העסקים הישראליים עלולים להיפגע. במקרה כזה, הם יהיו רשאים לפטר את עובדיהם הפלסטינים.
מכיוון שלסנקציות, שבהן תומך ראש הממשלה הפלסטיני, עשויות להיות השלכות רחבות יותר, ייתכן שלישראל תהיה גם הזכות לבטל את כל היתרי הכניסה והעבודה של פלסטינים המועסקים בתחומי "הקו הירוק".
וכך, כתוצאה ישירה מהסנקציות הבריטיות, שאושרו בידי ההנהגה הפלסטינית, יותר מ-53,000 פלסטינים, המשתכרים שכר גבוה יחסית ותומכים במעגלים חברתיים פלסטיניים רחבים יותר, עלולים למצוא את עצמם מובטלים באופן מיידי. שיעור האבטלה בקרב הפלסטינים ביהודה ושומרון כבר עומד על 27%–29% מכוח העבודה. הוספת 53,000 מובטלים נוספים תעלה את שיעור האבטלה לכ-32%–34%.
השפעת שרשרת על העסקים הפלסטיניים
באותה מידה, כשם שבריטניה מתכוונת להטיל סנקציות על תוצרתם של עסקים ישראליים ביהודה ושומרון, ממשלת ישראל תהיה זכאית לחלוטין להטיל סנקציות דומות על תוצרתם של עסקים פלסטיניים ביהודה ושומרון. לצעד כזה תהיה השפעה עצומה, ועלולה להיות אף הרסנית, על כלכלת הרשות הפלסטינית.
לפי דיווחי הרשות הפלסטינית, במשך תקופות ממושכות נמכר הרוב המכריע – בין 80% ל-90% – ממה שמכונה "היצוא" הפלסטיני לישראל. מאז תחילת 2026 עלו שיעורים אלה בעקביות והגיעו עד ל-96% מכלל "היצוא" הפלסטיני. בד בבד, לפי אותם דוחות של הרשות הפלסטינית, רוב ה"יבוא" הפלסטיני – לעיתים יותר מ-60% – הגיע גם הוא מישראל.
מכיוון שהסנקציות התבקשו, קודמו וזכו לתמיכת ההנהגה הפלסטינית, ממשלת ישראל תהיה רשאית להטיל סנקציות ואף לאסור לחלוטין את כל ה"יצוא" הפלסטיני לישראל.
החלטה כזו תעלה לכלכלה הפלסטינית, שכבר מצבה שברירי, כ-2.45 מיליארד דולר בשנה.
אפשר לשאול אפוא מי יקנה את המוצרים הפלסטיניים. האם מיליבנד ועמיתיו ייחלצו לתמוך בעסקים הפלסטיניים? האם יקנו את תוצרתם, שתצטרך להישלח, כמובן, דרך ירדן, שכן שום סחורה פלסטינית לא תורשה להיכנס לישראל, בלי קשר ליעדה הסופי?
יתר על כן, כצעד גומלין, ממשלת ישראל תהיה רשאית גם להטיל סנקציות, ואולי אף לאסור כל סחר עם אנשים ועסקים באזורים שבשליטת הרשות הפלסטינית.
משמעות הדבר תהיה שהרשות הפלסטינית והפלסטינים יצטרכו למצוא מקור חלופי לרכישת מוצרים ולייבואם, מקור שיהיה ללא ספק, יקר הרבה יותר. כחלק מאותו צעד, ייאסר להעביר דרך נמלי ישראל את כל המוצרים המיועדים לרשות הפלסטינית ולאזורים שבשליטתה. לכן, כדי לרכוש מוצר מחו״ל, יידרש פלסטיני לשלם עבור הובלתו דרך ירדן והעברתו דרך מעבר אלנבי.
סיכול הסכמי אוסלו
בהכריזו על הכוונה להטיל סנקציות, נראה כי שר החוץ הבריטי מיליבנד קיבל ייעוץ לקוי בנוגע למהותם ולתוכנם של הסכמי אוסלו משנת 1993–1995, שבהם תמכה בריטניה בהתלהבות ושלהם היו עדים ארצות הברית, הפדרציה הרוסית, האיחוד האירופי, נורווגיה, מצרים וירדן.
הצדדים הסכימו כי סוגיית מעמד הקבע של השטחים טרם הוכרעה, וכי גם סוגיות כגון "ירושלים, הפליטים, ההתנחלויות, הסדרי הביטחון, הגבולות, היחסים ושיתוף הפעולה עם שכנים אחרים, וסוגיות אחרות בעלות עניין משותף" יידונו בהמשך. לכן, כפי שצוין לעיל, ההסכמים אינם כוללים כל התייחסות ל"פתרון שתי מדינות" שהיה מכריע מראש את תוצאות המשא ומתן על הסדר הקבע.
יתר על כן, אין בהסכמי אוסלו הוראה האוסרת על הצדדים לתכנן, לקבוע ייעודי קרקע ולבנות באזורים הנתונים לסמכותם.
בעוד ישראל עדיין מיישמת את הסכמי אוסלו, ההנהגה הפלסטינית, באמצעות הרשות הפלסטינית, הפרה באופן עקבי ומהותי כמעט כל התחייבות שאש״ף קיבל על עצמו.
להפרות יסודיות אלה יש דוגמאות רבות, ובהן הסתה לטרור; חינוך דורות של פלסטינים לשנוא את ישראל ולחתור להשמדתה; תשלום תגמולים כספיים למחבלים; ניסיון לשנות את מעמד השטח באמצעות פנייה לאו״ם להכרה ב"מדינת פלסטין"; נקיטת הליכים נגד מנהיגי ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי; הימנעות מלהיאבק בטרור; מתן אפשרות לארגוני טרור, כגון חמאס, החזית העממית לשחרור פלסטין (חז״ע) וארגוני טרור אחרים, שהוכרזו כארגוני טרור גם על ידי מדינות רבות אחרות, להשתתף בבחירות הפלסטיניות; וכן פיתוחו של צבא טרור גדול.
למעשה, יו״ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, אף הצהיר בפומבי כי הרשות הפלסטינית ואש״ף אינם מחויבים עוד להסכמים:
"הארגון לשחרור פלסטין ומדינת פלסטין פטורים, החל מהיום, מכל ההסכמים וההבנות עם ממשלות ארצות הברית וישראל, ומכל ההתחייבויות הנובעות מהבנות והסכמים אלה, לרבות ההתחייבויות הביטחוניות".
בעוד ישראל התעלמה מהפרות ההסכמים מצד הפלסטינים, ניתן בהחלט לראות, לפי כל אמת מידה אובייקטיבית, כי פעולותיה המצטברות של ההנהגה הפלסטינית סיכלו את ההסכמים.
מסקנה זו מתחזקת לנוכח העובדה שמדינות וגופים שהיו עדים להסכמים, כגון נורווגיה והאיחוד האירופי, ושמדינות שתמכו בהם, כגון בריטניה, מאמצים כעת – לבקשת ההנהגה הפלסטינית – מדיניות החותרת תחת ההסכמים באופן יסודי. בכך הם מפרים את החובות הבינלאומיות המוטלות על עדים להסכמים בינלאומיים, שלא לפעול לערעורם.
כל האמור לעיל, בין שמדובר בסנקציות שמטילות בריטניה וממשלות אחרות על עסקים ישראליים בשטחים ובין שבהפרות היסודיות של ההסכמים בידי הפלסטינים, מצביע על מצב שבו הסכמי אוסלו מסוכלים ויישומם מוטל בספק.
ברור שסיכול ההסכמים יהיה שקול לביטול הוראותיהם, לרבות עצם פעולתה של הרשות הפלסטינית וכן סמכויותיה ואחריותה בשטח.
להשלכות של סיכול ההסכמים עשויה להיות השפעה מרחיקת לכת, לרבות פירוק הרשות הפלסטינית, השעיית הסכם פריז משנת 1994, שהגדיר את היחסים הפיננסיים והכלכליים בין ישראל לרשות הפלסטינית, ונקיטת צעדים נוספים.
הסנקציות הבריטיות והחקיקה במדינות ארצות הברית
מאז 2015 חוקקו עשרות מדינות בארצות הברית חוקים שנועדו להיאבק ביוזמות להטלת חרם, משיכת השקעות וסנקציות נגד ישראל (BDS). אף שהחקיקה שונה ממדינה למדינה, נושא משותף לה הוא הגבלת התקשרויות המדינה עם עסקים הנוטלים חלק בחרם על ישראל, חיוב קרנות השקעה ציבוריות למכור אחזקות בחברות מסוימות, או שני הדברים גם יחד.
מכיוון שהיקפן המלא של הסנקציות שממשלת בריטניה או ממשלות אחרות מתכוונות לאמץ עדיין אינו ברור, קשה להעריך את ההשלכות האפשריות שלהן מבחינת החקיקה המדינתית בארצות הברית.
חברות שיישמו את הסנקציות עלולות למצוא את עצמן כפופות למגבלות ולהגבלות, וייתכן שיידרשו להחליט אם לציית להן במחיר של סנקציות נגדן או של משיכת השקעות מהן מצד מדינות שונות.
