שלוש שנים לאחר טבח חמאס ב-7 באוקטובר 2023, עלילת הדם בדבר "טיהור אתני" ממשיכה להיות מופנית נגד ישראל מעל הבמות הבכירות ביותר של המערכת הבינלאומית. בעצרת הכללית ה-81 של האו"ם, שהתקיימה לאחרונה, הכריז המזכ"ל אנטוניו גוטרש כי "האלימות, העקירה והרחבת ההתנחלויות מצד ישראל בגדה המערבית הכבושה דורסות את הדרך לשלום ומעוררות את רוח הרפאים של טיהור אתני", והזהיר כי פתרון שתי המדינות עלול להיעלם "לנגד עינינו". הוא תיאר את המערכה של ישראל בעזה בעקבות טבח 7 באוקטובר כ"מתקפה על הפלסטינים", שהיקף ההרג וההרס שלה היה "שונה מכל דבר שראיתי" במהלך כהונתו כמזכ"ל. גם במסר שפרסם לציון שלוש שנים לזוועות, הכיר גוטרש שוב באימה של אותו יום, אך מיהר להעביר את מוקד דבריו לסבל הפלסטיני ולהפסקת האש שטרם הושלמה.
נשיא צרפת עמנואל מקרון הציג כתב אישום משלו מעל בימת העצרת הכללית של האו"ם, כאשר התייחס ל"הפרות" יומיומיות בגדה המערבית וטען, בניגוד לראיות על פעילות הטרור המתמשכת של חמאס באזור, כי "חמאס מעולם לא פעל בגדה המערבית". שבועות ספורים קודם לכן הטיל שר החוץ הבריטי אד מיליבנד חרם על מוצרים שמקורם ביישובים ישראליים ביהודה ושומרון, הגביל שירותים פיננסיים ושירותי נדל"ן הקשורים אליהם, והאשים את ישראל ב"טיהור אתני" מעל בימת הפרלמנט.
אלה הן המתקפות האחרונות בחזית השמינית של ישראל – המלחמה הפוליטית, המשפטית והתקשורתית המתנהלת נגד המדינה היהודית מתוך מוסדותיו של העולם החופשי עצמו. מה שהחל כמדיניות עוינת של ממשלה אחת הפך למתקפה מתואמת המתנהלת בבירות המערב ובאו"ם עצמו.
בעצרת הכללית דחה ראש הממשלה בנימין נתניהו את ההאשמות ברצח עם ובפשעי מלחמה, הגן על המערכה של ישראל נגד חמאס והציר האיראני כפעולה לגיטימית של הגנה עצמית, והתעמת עם המבקרים שהפכו את עלילות רצח העם נגד ישראל ל"ביקורת פוליטית לגיטימית". היפוך זה של המוסר ושל המציאות מצביע על מסקנה מסוכנת אף יותר. ניצחון צבאי אפשרי על ציר הטרור של איראן לא יחזיק מעמד ללא מתקפה רצינית לא פחות בשדה הקרב על הלגיטימיות הבינלאומית. ישראל חייבת לעבור ממגננה למתקפה, מהסברה לחשיפה, ולעשות זאת באמצעות מערך מוסדי קבוע, ללא קשר לזהות הגורמים שירכיבו את ממשלת ישראל הבאה לאחר הבחירות ב-27 באוקטובר.
היפוך המציאות שבבסיס עלילת הדם
המונח "טיהור אתני" במשפט הבינלאומי מתאר מדיניות מכוונת של סילוק אוכלוסייה אזרחית בכפייה באמצעות אלימות או טרור. מדיניות כזו אינה קיימת בעזה, ביהודה או בשומרון. מה שכן קיים הוא דפוס מתרחב של בנייה פלסטינית בלתי חוקית בשטח C, הנתון לשליטה אזרחית וצבאית ישראלית מלאה בהתאם להסכמי אוסלו, שהם הסכם בינלאומי מחייב שנחתם הן בידי אש"ף והן בידי ישראל. השליטה המנהלית של ישראל בשטח C בולטת במיוחד בשכונת עיסאוויה הסמוכה לירושלים ובמסדרון E1, המחבר בין ירושלים לים המלח, שם אוכלוסייה ערבית רשומה של כ-8,000 בני אדם עשויה למנות כיום קרוב יותר ל-80 אלף. אם יש גורם שפועל להשתלטות דמוגרפית על שטח תוך הפרת הסכמים חתומים, הרי שזו הרשות הפלסטינית.
גם הצהרתו השגויה של מקרון אינה עומדת במבחן המציאות. מחבלי חמאס תוקפים יהודים ביהודה ושומרון כמעט מדי יום; ימים ספורים בלבד לפני נאומו רצח תוקף המזוהה עם חמאס את נתנאל שוקרון, אזרח צרפת ואב לשישה ילדים. אפילו ריצ'רד גולדסטון, שדוח האו"ם שחיבר על מלחמת עזה ב-2009 הפך לנקודת התלכדות מרכזית של הקמפיין הזה, חזר בו מאוחר יותר מעמדתו: "בישראל אין אפרטהייד… זוהי השמצה בלתי הוגנת ולא מדויקת נגד ישראל".
עלילות הדם הללו אינן חדשות. שורשיהן נטועים יותר ממאה שנים לאחור, ברטוריקה האסלאמית הקוראת לחיסולה של ישראל, שאותה קידם המופתי הגדול הראשון של ירושלים שמונה בידי הבריטים, חאג' אמין אל-חוסייני. האחים המוסלמים, התעמולה הסובייטית ובהמשך גם הרפובליקה האסלאמית של איראן המשיכו להפיץ את עלילות הדם הללו, תוך הצגת ישראל כהתגלמות האימפריאליזם המערבי. נרטיב זה עוגן בהחלטת האו"ם משנת 1975 שהשוותה בין ציונות לגזענות. אף שההחלטה בוטלה, הנרטיב שרד והוא שב ומופיע כיום בדמות האשמות באפרטהייד, בקולוניאליזם התיישבותי וברצח עם.
המתקפה האדומה־ירוקה ו-7 באוקטובר כמלחמת מידע
הקמפיין המתנהל כיום משקף התלכדות בין האסלאמיזם המהפכני, בהובלת איראן, חמאס, חיזבאללה והאחים המוסלמים; השמאל הפרוגרסיבי הרדיקלי, המציג את ישראל באמצעות שיח של קולוניאליזם והצטלבות בין צורות שונות של דיכוי ואפליה; והימין הקיצוני, שהאנטישמיות שלו חופפת יותר ויותר לאנטי-ציונות. גורמים אלה אינם מסכימים ביניהם כמעט על שום דבר אחר, אך הם מאוחדים בהתנגדותם לריבונות היהודית, ובמובן הרחב יותר גם לסדר הדמוקרטי המערבי.
7 באוקטובר המחיש כי הטרור פועל כיום במקביל בשדה הקרב הפיזי ובשדה הקרב התודעתי. בשעה שחמאס ביצע את הרצח ההמוני החמור ביותר של יהודים מאז השואה, הנרטיב העולמי השתנה בתוך ימים ספורים מתיעוד הזוועות שביצע חמאס בדרום ישראל להאשמת ישראל, עוד לפני שישראל נכנסה לרצועת עזה. שלוש שנים לאחר מכן, מערכה זו של לוחמה תודעתית נגד המדינה היהודית נמשכת ללא הפוגה. המטרה נותרה לבודד את ישראל מבחינה דיפלומטית, להחליש את הברית שלה עם ארצות הברית, ליצור קרע בינה לבין הקהילות היהודיות בתפוצות ולשחוק את התמיכה המערבית בלגיטימיות שלה.
כיוון המדיניות החדש של ישראל
ישראל פעלה במגננה במשך זמן רב מדי, כשהיא מפריכה כל עלילת דם רק לאחר שכבר הציפה את כותרות החדשות, הפרלמנטים והקמפוסים. המדינה משקיעה משאבים עצומים במוכנות צבאית ובמודיעין, אך אינה משקיעה דבר בהיקף דומה בהגנה על הלגיטימיות שלה.
ללא קשר לתוצאות הבחירות הארציות הקרובות, על ישראל להקים מנהלת לאומית קבועה להשפעה אסטרטגית ולביטחון מידע, שתהיה כפופה ישירות למשרד ראש הממשלה. מנהלת זו תתאם את המסרים בין צה"ל, קהילת המודיעין, משרד החוץ והנציגויות הדיפלומטיות; תשתמש בבינה מלאכותית ובמודיעין ממקורות גלויים כדי לזהות קמפיינים עוינים להשפעה; תחשוף במהירות מידע כוזב ותפעל בתיאום עם בעלות ברית דמוקרטיות. במהלך המלחמה הקרה הקימה ארצות הברית מוסדות שנועדו לחשוף דיסאינפורמציה סובייטית. ישראל זקוקה לחדשנות מוסדית דומה.
גישה זו חייבת לחול גם על ארגונים לא-ממשלתיים המעצימים את הנרטיב של האויב. שגריר ישראל בוושינגטון, ד"ר יחיאל לייטר, הבהיר את הנקודה השנה בהתייחסו לארגון J Street, המגדיר את עצמו "פרו-ישראלי ובעד שלום", ובה בעת קורא להפסקה הדרגתית של הסיוע הביטחוני האמריקאי לישראל במהלך מלחמה רב-חזיתית שמטרתה להשמידה. "האוהל", אמר לייטר, "צריך להיות רחב ומכיל ככל האפשר, אך הוא אינו יכול להכיל את מי שתורמים למאמציהם של אלה המבקשים למוטט את האוהל".
מנגנון הלוחמה הפוליטית: טהרן, דוחא ובייג'ינג
מעל לכול, המתקפה הישראלית חייבת לחשוף את תשתית הלוחמה הפוליטית שבנתה איראן במשך כמעט חמישה עשורים. המשטר שִכלל את ההונאה ככלי לניהול מדיניות המדינה, תוך הסתרת פעילותו לפיתוח נשק גרעיני ותמיכתו בטרור, והצגת עצמו כקורבן כלפי חוץ, בשעה שבנאומים בפרסית המיועדים לקהל מבית הוא קורא להשמדת ישראל. כפילות זו היא חלק מתורת הפעולה של המשטר.
בדומה לכך, יש לחשוף גם את קטר. מסמכים שנתפסו בידי צה"ל בעזה חושפים קיומו של "טלפון אל-ג'זירה" מאובטח, שקישר בין חדר המבצעים הצבאי של חמאס לבין הנהלת רשת התקשורת בדוחא. המסמכים כוללים הנחיות מערכתיות בנוגע למונחים שיש להשתמש בהם ולתמונות שיש להימנע מפרסומן, וכן מידע על פעילי חמאס שעבדו במקביל ככתבים של אל-ג'זירה. ההתייחסות לקטר כמתווכת, במקום כגורם המממן את חמאס ומפיץ את התעמולה שלו, היא בדיוק הטעות התפיסתית שישראל חייבת לתקן.
בייג'ינג, מצדה, שמרה על יציבותו הכלכלית של המשטר האיראני באמצעות רכישת הרוב המכריע של יצוא הנפט שלו הנתון לסנקציות, בהיקף העולה בהרבה על מיליון חביות ביום, באמצעות צי צללים של מכליות וחברות קש. הכנסות אלה מממנות את הטילים, את ארגוני השלוחה ואת מנגנון הדיסאינפורמציה שישראל נלחמת בהם כעת. נוסף על כך, פלטפורמת טיקטוק הסינית דיכאה תכנים המבקרים את האסלאם, ובה בעת העצימה נרטיבים אנטישמיים ואנטי-ישראליים. יש לחשוף את העוינות הדיגיטלית של סין ולפעול נגדה.
הדרך קדימה
ייתכן שישראל לא תצליח לגבור על אויביה במאבק המשפטי בבית הדין הבינלאומי לצדק, או להשיג רוב קולות מול הגושים שלהם באו"ם. אולם היא יכולה לחשוף במהירות ובתקיפות את מממני הטרור ואת הנרטיבים שהם מקדמים. עליה לדרוש מממשלות עוינות ומארגונים בינלאומיים לעמוד בהתחייבויותיהם המשפטיות, להתעקש שבעלות ברית המצהירות על עצמן ככאלה יוכיחו בהתנהגותן שהן ראויות לתואר הזה, ולהתייחס לאיראן, לקטר, לסין ולגורמים המאפשרים את פעילותן במערב כאל האיום המתואם שהם מהווים.
המלחמה נגד הרפובליקה האסלאמית ושלוחותיה הוכיחה את עליונותה המבצעית של ישראל, אך הישגים אסטרטגיים בני קיימא תלויים בהצלחה גם מעבר לשדה הקרב הצבאי. לוחמה רב-ממדית – פוליטית, דיפלומטית, כלכלית, אקדמית, תקשורתית וברשתות החברתיות – הפכה למרכיב מרכזי בעימותים מודרניים. ישראל חייבת להיות יעילה בחשיפת השקרים ובהגנה על האמת באותה מידה שבה היא יעילה בהגנה על גבולותיה.
שלוש שנים לאחר 7 באוקטובר 2023, וכשהבחירות הארציות נמצאות במרחק ימים ספורים בלבד, השאלה כבר אינה אם ישראל תמשיך לפעול במגננה מול אמיתות שהוצגו באופן מהופך. השאלה היא אם הממשלה הבאה – יהיה הרכבה אשר יהיה – תקים סוף סוף את היכולת הקבועה הנדרשת להוביל את המתקפה בחזית השמינית.
